אבולעפיה יומנים מסודר1
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
להם פקיד גרינהורט שמתעניין בהם ונותן להם כל צרכם. להגולים האלה נתנו בתים,<br />
ומשלמים להם ליום<br />
משפחות מהן<br />
3<br />
גרוש לנפש. החיים שמה יקרים כמו באלכסנדריה. יש שם לערך<br />
50<br />
6<br />
אשכנזיות. הרבה אנשים עובדים במרגו אצל האכרים. עוד לא נחתי והנה<br />
קפיטן אחד מאניתנו ויגד לי שהיום בערב ניסע. ליובה לא פה! וילך למסור למפקדו את הדבר<br />
ויגד שאסע מחר להביאהו ואומר שבטח מחר יבוא. ואלך לבית הטלגרף ואשלח לו טלגרמה<br />
שיבוא, וישב לי בשעה<br />
10 שמחר<br />
יבוא.<br />
בניקוסיה, פמגוסטה, במרגו ובכל מקום ובין כל האנשים, המקום היותר מודרני הוא טרודוס.<br />
טרודוס זה הר גבוה מאד ובו כפר ובית מלון יפה. שם הולכים העשירים לבלות את ימי הקיץ,<br />
כי שם קר. מצטער אני מאד שלא יכולתי הפעם ללכת לראות את המקום הזה. אקוה אי"ה<br />
לפעם השניה. האופנים הם פופולרים מאד. היות שהבתים והמקומות רחוקים אחד מהשני אז<br />
לכל בית יש אפנים. ובהמבט הראשון שזורקים מבלקון או מחלון רואים הרים גבוהים<br />
מסביב, גלגלי משאבות המים המסתובבים ואופנים רצים ברחובות.<br />
יום חמישי<br />
: 19.7.1917<br />
קמתי מאוחר ישבתי לי כל הזמן על הבלקון בפיג'מתי. איזה מין עצלות תקפה אותי לפני<br />
הצהרים. התגלחתי, התרחצתי, התלבשתי, נעשיתי לג'נטלמן, וארד לארוחת הצהרים. אחר<br />
הצהרים נחתי. ב-2:30 הלכתי אל השוק, קניתי אוקיה תפוחים ושבתי למלוני. ב-5 הלכתי אל<br />
הרכבת לפגוש את ליובה אפנדי. הרכבת כמובן באה ב-10 רגעים מאוחר. שבנו כולנו לבית<br />
המלון, לקחנו טה, אכלנו אבטיח ועלינו למעלה להכין את עצמנו לנסיעה. בינתים באו מפקד<br />
האניה ויתן לנו את האינסטרוקציות איך לבוא אל האניה בשעה<br />
ארוחת הערב וב-<br />
9<br />
8:15<br />
בדיוק. ב-8 ירדנו לאכול<br />
עלינו על העגלה ונצווה לו ללכת אל הנמל דרך חומת העיר. כשהגענו<br />
אל החומה שארכה כ-15 מטר שרחבה מאד ממש כחומת ימי הבינים. אצל חוף הים בחשכה<br />
מיסטריוזית עמדנו אצל שער גדול ונוריד את החפצים ארצה ונצווה על העגלון לשוב. חכינו<br />
שמה כ-5 רגעים והנה שומעים סירה מתקרבת אלינו. בתוכה מנורה קטנה, בלי רעש ובחפזון<br />
קפצנו שלושתינו אל הסירה וניסע אל האניה שעמדה במרחק 1,5 קילומטר. באנו אל האניה.<br />
תיכף התפשטנו וסדרנו את חפצינו בחדרנו, עלינו אל הסלון הזמננו טה, שתינו ליובה ואני,<br />
והנה יושבים אחד אצל השני. אני כותב את את היומן הזה, והוא יושב וקורא את הסונטה של<br />
קרויצר. השעה<br />
10<br />
ועשרים רגע. אנחנו נצא בשעה<br />
שלום לך מרוסינקה נשיקה לך ולביבה.<br />
4<br />
בבוקר ונהיה בעטלית מחר בשעה<br />
בערב. 9<br />
יום ששי<br />
בשעה<br />
:20.7.1917<br />
4<br />
נתעוררתי כי האניה התחילה ללכת. נרדמתי עוד פעם וקמתי בשמונה. הים טוב,<br />
הרוח נושבת מדרומית מערבית. יש תקווה גדולה שהפעם נצליח. תיכף אחרי הצהרים התחלנו<br />
להתכונן. שמנו את כל החפצים שעלינו להוריד ב-2 סירות קטנות. לקחנו את האקדחים, את<br />
הרובים , את הסכינים ואני החלטתי לרדת, אפשר איודע לי איזה דבר אודות הורי. בערב אחר<br />
ארוחת הערב בשעה<br />
6<br />
האניה צריכה היתה לבוא אל המקום בשעה<br />
10<br />
התלבשנו בלבוש המיוחד לירידה, בגדים אפורים ונחכה לבוא הלילה.<br />
אך מפני רוע הפחמים עשו חשבון שהיא לא<br />
תגיע לפני חצות הלילה. עסק ביש. כל כך מאוחר בטח אף אחד לא יחכה במקום המיועד<br />
31
Change language