אבולעפיה יומנים מסודר1
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
יום שני<br />
:23.7.1917<br />
קמנו בבוקר ותיכף אחרי ארוחת הבוקר הלכתי ושלחתי לך טלגרמה שאני בריא ושאבוא<br />
בסוף החודש. בילינו כל היום בהוטל. כתבתי לך מכתב שמסרתי לליובה כדי שישלח לך אותו<br />
מקהירו. אחר הטה ב-5 הלכנו אל אניתנו, יחד עם ליובה ישבנו שמה פטפטנו עד<br />
.7:30<br />
התנשקנו, ירד ועלה על הכדיבי שעמד לנגדנו, ותיכף ששבה הסירה שלקחה אותו, עלינו על<br />
המנגם. הרמנו את העוגן ונצא מנמל פמגוסטה ונפליג דרומה. אחר ארוחת הערב ישבתי עם<br />
הקפיטן וולדן ושחנו יפה ביחס נהדר. הוא בכלל ילד טוב, קראנו לו בשם בוק, למה? פשוט יען<br />
שהוא בריא, חזק בעל אומץ לב, עשה הרבה בחייו, אף נסע בצוללות, היה באפריקה ובכלל<br />
להיפך מקפיטן שמידט שהוא לא מוציא אף מילה מפיו. הוא יושב ומספר כל מה שהוא יודע<br />
מהמלחמה, דברים שבאמת אפשר לכנות אותם ..... הוא מספר, מספר הכל. איננו בעל<br />
איניציאטיבה עצמית הוא רק ממלא מילה במילה מה ששמידט מצווה אף כי הם שניהם<br />
קפיטן. אלא ההוא הראש והבוק הוא המוציא לפועל. ואם תציע לו איזה דבר לעשות או<br />
לסדר, הוא לא יזוז עד שלא ישאל את פי המשומד – קפיטן שמידט.<br />
הלילה היה חם מאד, במפרץ שום אויר לא נשב. בסלון ישבנו והזענו, הזענו וישבנו בחוץ על<br />
הגשר, שום טריות, נורא! בכלל האי הזה הוא בקיץ חם מאד. ב-10:30 נפרדנו. הוא הלך לישון<br />
בחוץ על מיטתו ואני ניסיתי לישון על הקנפה שלי. אי אפשרי! נרטבתי כולי, טבלתי באיזה ים.<br />
בכל זאת הפעם האחרונה שהיבטתי על השעון הייתה שתיים וחצי, התגלגלתי על כל הצדדים<br />
עד שנרדמתי.<br />
יום שלישי<br />
:24.7.1917<br />
כשקמתי הבוקר השעה הייתה<br />
.20 פחות 7<br />
תיכף קמתי, התגלחתי, התרחצתי, נעשיתי טרי<br />
ובשמונה כתמיד ישבנו לאכול ארוחת הבוקר, האניה מתקדמת, הים הוא בינוני. לפי דעתי לא<br />
מבטיח מאד. דבר שחסר לי פה על האניה הוא ספרים. הספרים היו יכולים היטב להרוג את<br />
הזמן. פעם שניה אי"ה אביא אתי ספרים וכך הזמן לא יארך מאד בעיני.<br />
יום רביעי<br />
25.7.1917<br />
אתמול האניה התקדמה לאט לאט, הפחמים היו רעים מאד והלכנו כ-4.5 מיל לשעה במקום<br />
9-10. ארשה לי להעיר דבר אחד. מפמגוסטה עד עטלית מרחק של<br />
150-160<br />
מיל בערך ובנקל<br />
מאד אפשר להגיע אל המקום בשעה המתאימה הראשונה. אחה"צ התחלנו לעשות כל<br />
ההכנות שמנו כל החפצים בסירות. הלבנה באה ב-9:30 ואנחנו עוד אצל הכרמל. יכולנו ב-<br />
10:30<br />
לרדת מהאניה. אלא אמרו שהפחמים היו רעים מאד לכן לפי דעתי צריך שיזדיינו<br />
בפחמים טובים כי אין אנו יכולים לשלוט על הים, והרוחות משתנים משעה לשעה ובתנאים<br />
כאלה יפה שעה קודם להיות על המקום ולא צריך שדבר קטן ערך כמו פחמים יעצרו בעדנו<br />
מלהשתמש בהזדמנויות הטובות, והנה במוצ"ש<br />
21<br />
אם לא באנו אל המקום כ"כ מאוחר היו<br />
בטח ליובה ולייב יכולים למלאות את עבודתם ולהתראות עם ידידינו, וזה היה מקמץ את<br />
הנסיעה השלישית, ולא היינו מאבדים כ"כ הרבה זמן בישיבה בטלה שבוע ימים על האי, כי<br />
הים השתנה ממש באותה שעה שצריך היה לרדת. ככה היתה דעתנו שלושתנו ודעת עבדאללה<br />
ושני בניו. הלכתי לי לישון בסלון ב-11 קמתי כולי מים. הזעתי באופן נורא, בחיי לא הזעתי<br />
34
Change language