אבולעפיה יומנים מסודר1
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
יום רביעי<br />
:19.9.1917<br />
הלילה צריכים אנחנו להיות על האניה. בקשוני צעירי המושבה משולמטשיק שאלך אליהם.<br />
יקחוני בעגלה אליהם, ומשם לתחנה אנגסטינה, בחצי הדרך מסילת הברזל ניקוזי<br />
–<br />
פמגוסטה, ואקבל. ליובה רצה ללכת לניקוזי כי הרגיש את עצמו לא טוב, ואבקשהו לקנות<br />
בניקוזי סל פירות, ובשעה<br />
9<br />
עזבתי את מרגו יחד עם שני צעירים, עברנו כפרים אחדים<br />
טורקים ויוונים וב-10 באנו לטשולמטשיק. קיבלוני יפה מאד, הרושם טוב, שלושה בעלי בתים<br />
זוהי כל המושבה. הלכנו תכף אל בית אחד האיכרים כהן, כבדונו בדברים טובים ובקפה.<br />
משם הלכנו לקטוף זיתים. מילאנו את הסל. הלכתי לבית סלומון לוריא, איכר שם ובעל כבר<br />
לאשה ויש לו בת. הלכתי לבית הכנסת. חדר קטן נקי ומסודר. פתחו בית כנסת השנה רק<br />
הודות לספר התורה שהבאנו להם ממצרים. כ"כ מאושרים וכ"כ הרבה ברכות המטירו עלינו<br />
בעד זה. ארוחת הצהרים אכלנו אצל כהן. איכר פשוט, מדבר גבוה וחרש קצת. אחר הצהרים<br />
הלכתי לבקר את האיכר השני. דברים טובים וכו'. ומיד אחרי הביקור נפרדתי מהאנשים<br />
הטובים האלה ואסע אל אנגסטינה. ב-3:30 באה הרכבת ובתוכה ליובה, וניסע יחד<br />
לפמגוסטה. אל הרכבת בא עבדאללה ומכתב בידו: "הים גדול נחכה במלון להודעה". נסענו<br />
למלון, קניתי 31אוקיות תפוחי אדמה.<br />
יום חמישי<br />
:20.9.1917<br />
קיבלנו מכתב ב-9 בלילה שנלך אל החוף. סירה תחכה לנו. קיצצתי את שערותי וקניתי איזה<br />
דברים. אחה"צ לקחתי אפנים ואסע אל חוף הים. טיילתי אחר ארוחת הערב ותכף נסענו אל<br />
החוף. עלינו אל הסירה ומשם אל האניה. היא תיסע מחר בשעה 4 בבוקר.<br />
יום ששי<br />
:21.9.1917<br />
הים לא רע, בערב הוטב עוד יותר. ב-8:15 שקעה הלבנה וב-10 היינו מול עטלית. לפני הירידה<br />
ישנתי והזעתי. ב-10 קמתי כולי רועד מקור, אך צריך לרדת. ירדנו אל החוף אני וליובה, עברנו<br />
את הנהר, עברנו את החולות, עלינו על הגבעות, עברנו את השדה, אין אף אחד. צריך ללכת<br />
לעטלית. אך הנה קריאה ושלושה אנשים, מנשה ועוד שניים. חדשות רעות מאד. נעמן נתפס<br />
בעוון מרגלות. מענים אותו במכות ובצום, ויתלו אותו מחר. משתדלים להציל אותו. יוסף<br />
בבאר שבע. ליובה ילך לתחנה וישאר שם ליום. אני אעלה על האניה ואשוב מחר. כן היה. באנו<br />
כולנו אל החוף, סימננו, הסירה ניגשה, לקחו את החפצים והכסף, עליתי על הסירה וכולם<br />
הלכו. מחר ב-10:30 נשוב כשהים יהיה טוב, הלוואי.<br />
שבת<br />
:22.9.1917<br />
נסענו צפונה ואחה"צ דרומה. הים מצוין, עוד יותר טוב מאתמול. הלבנה שקעה ב-9, בשעה<br />
10:30<br />
היינו על המקום, ירדנו מעל האניה. ניגשנו לא רחוק מהחוף, ראו אותנו כי חיכו לנו<br />
שמה, עשו סימן. ניגשנו. שני ערבים ירדו ותכף שבו עם ליובה ועם מפקד טורקי. נסענו אל<br />
האניה. נעמן עדיין לא תלו. הוא רצה לעבור את המדבר ולבוא מצריימה. בדויים מצאו אותו<br />
ויתפסוהו. לקחו ממנו את בגדיו עד הבשר וכל הכסף וימסרוהו לטורקים. אלה היכוהו ושמו<br />
אותו במאסר<br />
3<br />
ימים בלי אוכל, על ידיו ורגליו שרשרות כבדות מאד מאד. נתנו לו פלקות<br />
50
Change language