אבולעפיה יומנים מסודר1
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
ארזו את חפציהם ועלו על הסיפון, והנה כל הקהל יורד אל הסירות. קור ורוח נושבת. אינני<br />
משיג את כל זה, והנני שולח את הסרג'נט-מיור שלי אל הקצין האנגלי לשאול אותו חקר דבר.<br />
והנה מה שעונה הלז: שלחו ההרה להביא אל הגדודים הנלחמים כלי זין, איש אחד עם פרד<br />
)לכל אחד שני פרדים(, קרה שכל האנשים הלכו והפרדים נשארו לבדם, וישלחו להביא<br />
ארבעים איש שישמרו עליהם, וזה הכל, וקצינינו האמיצים בגיבורים עושים מזה היסתריה<br />
שלמה ונחפזים כבר אל המערכה, בעוד שאינם יודעים אפילו איך לירות בקנה רובה. אנו<br />
יכולים להשאר על האניה, שכן לא נביא שם שום תועלת. והנה אנחנו שבים אל תחתית<br />
האניה, כולם הלכו ונשארנו רק כתריסר איש.<br />
יום חמישי<br />
:29.4.1915<br />
בשעה 5. קמנו בשעה<br />
5<br />
פחות רבע. היה קצת קר בתחתית האניה. אני משער לי עד כמה צריך<br />
להיות טוב על היבשה תחת כיפת השמים, מתחת לעננים שחורים וגשם ורוח! הלילה חלמתי<br />
שהייתי בבית הורי, שהאנגלים התקיפו את יפו. ראיתי את אבא בחלומי. מורידים את<br />
הפרדים האחרונים, הנה נרד גם אנחנו אל היבשה.<br />
בשעה 10:55 אנו יורדים מן האניה.<br />
2 בשעה<br />
אחרי הצהרים. בשעה אחת דרכה כף רגלנו על אדמת תורקיה. הסירה שהביאה<br />
אותנו מן האניה היתה יותר מדי גדולה בשביל להובילנו עד החוף, וחכינו לסירה יותר קטנה<br />
שתעביר אותנו שמה. בשעת ההמתנה היינו שמחים מאד. קראנו שירי מלחמה של רוסטן )בן<br />
הנשר( ושל הוגו. שרנו שירים שונים מכל האופרות ומכל הקומפוזיטורים. בשעה אחת ירדנו.<br />
מסביבנו בכל מקום חיילים צרפתים זואווים, חיילים רגלים ו"...". הם נראים טוב ועליזים<br />
מאד. יש עוד אנשי סנגליה ומן הלגיון הנכרי. ראשית דרכי היה ללכת לראות את המבצר<br />
ההרוס. עלינו על הר. בדרך בחפירה היה מוטל פגר אדם. בריחוק מקום ממנו עוד שתי גופות,<br />
ולפניהן אצל הראש דף מספר הקוראן. חיילים מסכנים! במרומי ההר שני תותחים של<br />
24<br />
סט.,לגמרי שבורים, מנופצים. על התותח כתוב לאמור: ומן הצד תיבות של נשק גרמני.<br />
שבנו אל החוף בשביל ללכת משם אל מחננו, אך איני יודע איה מקומו. שתינו תה ועוד מעט<br />
ונאכל בשר פר אשר מחמם אחד מחברנו. חם, מי יודע איך יהיה הלילה. אמש היה קר מאד.<br />
בשעה 4. מה לכתוב? אוי, בלהות המלחמה. תיכף אחרי סעודת הצהרים הלכתי לראות מבצר<br />
אחד הקרוב לזה שנתתי דעתי עליו זה כשעה. הריהו מבצר גדול )אנטיפטרוס( אשר יש לו<br />
תריסר תותחים ענקים, כולם מפוררים, ולצידם של התותחים האלה כדורים שלא השתמשו<br />
בהם עדיין. היו מאלה למאות. התותחים נושאים עליהם חותמו של "קרופ", ופניהם אל עבר<br />
הדרדנלים. ואם התורקים לא עלה בידם על יד תותחים כאלה לפגוע אף באנית מלחמה אחת,<br />
הרי זו באמת חרפה שאין דוגמתה! מאחורי המבצר הזה יש כפר אחד הגדול כמו קשטינא,<br />
אלא הרחוב יותר צר ורצוף באופן מזרחי. סרתי אל הכפר. איזה מראה! כל הבתים הרוסים,<br />
אף אחד לא ניצל. כל הגגות שמוטים, הרעפים ברחוב, רק גן יחידי נשאר שלם. שם היו עצי<br />
תות ושקדים. ולפני הגן ארבעה אנגלים מחורכים, רואים את השלדים השחורים ואצל<br />
רגליהם הנעליים אשר נשמרה עוד צורתן. וליד אחד השלדים מצאתי מכתב.<br />
9
Change language