אבולעפיה יומנים מסודר1
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
תפילה על האניה. בשעה<br />
.6<br />
האניה נעצרת לפתע פתאום. מה קרה? בפרוזדור שיצאתי שמה<br />
בכדי להגיע אל החלון לראות מה שקרה אני שומע קול החצוצרה, ליבי מנבא לי דבר מה.<br />
וכאשר הוצאתי את ראשי החוצה בעד החלון לחפש לאורך האניה את סיבת העמידה<br />
הפתאומית, אני רואה פתאום דבר מה נופל בכבדות המימה ונעלם כרגע. האניה המשיכה מיד<br />
את דרכה, אללי, זה לא היה דבר מה, אלא מי שהוא אשר היתה בו יד גורלם של אלה שהמוות<br />
מהר לחטוף אותם בלב ממלכתו של נפטון. הנער המסכן, לא יהיה לו חם הלילה. ינוח בשלום<br />
על משכבו.<br />
יום שני<br />
:7.6.1915<br />
האניה נוסעת כל העת מאז הבוקר. בשעה<br />
12<br />
נראית אלכסנדריה! איזה שמחה! בשעה<br />
וחצי 1<br />
היינו בנמל. אך צר מאד להיות כה קרוב אל העיר ולא לגשת! להיות כה קרוב אל האושר ולא<br />
לגעת בו.<br />
בשעה 7 האניה מרימה את העוגן ובשעה 8 אנו ניגשים אל החוף.<br />
8 השעה<br />
וחצי. התגלחתי, זקני היה מגודל מאד, ויקירי לא יוכלו לנשקני, הוא יכאיב אותם.<br />
האראה אותם עוד הערב?<br />
אומרים ישלחו אותנו לקהיר. אח! לא הייתי רוצה ללכת שמה בעד כל הון. נצא לראות מה<br />
יהיה.<br />
10 בשעה<br />
האניה התקרבה, ורכבת לבנה של הצלב האדום עומדת מן הצד. מי שרוצה יוכל<br />
לרדת. יש מקום בשביל<br />
250<br />
חולים. את החולים האנושים שלחו באוטו אל בית החולים.<br />
עכשיו נגמר הכל, הרכבת נסעה וגם המכוניות. ביקשתי מאת המיור הממונה על האניה רשיון<br />
ללכת העירה, הוא סרב לתיתו לי. אין מזל!<br />
יום שלישי<br />
:8.6.1915<br />
הנה מעשה מגוחך. הרפתקאה שמעולם לא קרתה לי. נסעתי הערב באוטו מן האניה אל בית<br />
חולים יווני. אנו ניכנסים לחדר אחד, רושמים שמותינו עם פרטים ופרטי פרטים. אחרי כך<br />
מכניסים אותנו לחדר אחר, מפשיטים את בגדינו מעלינו, משפשפים גופינו בספירט<br />
)camphore(<br />
)בטח מפני הכנים(, נוטלים את בגדינו ונותנים לנו כותונת ארוכה לבנה ופיז'מה<br />
מאד רחבה מצוירת פסים גסים מאד. המכנסים והמעיל מצבעים שונים. בחיי, זה הצחיק<br />
אותי! בודאי יש לי מראה של מוקיון, וכן עלה על דעתי הזמר היפה: "צחק, המוקיון". אעפ"י<br />
שאני בריא אולם הנה נדון אני לשמור מיטתי. אני רוצה להאמין כי הנני אל נכון חולה. הוי,<br />
כמה מצחיק כל זה! הייתי רוצה שיבואו לראות אותי! אני מבטיח אתכם כי זה יאה לעטו של<br />
מולייר! האחיות הרחמניות הנן במספר רב, יש ביניהן חביבות מאד.<br />
יום רביעי<br />
:9.6.1915<br />
אתמול הייתי מדוכא מאד ולא יכולתי לכתוב ממזלי הרע. הנני נמצא עוד תחת הרושם הזה<br />
ואיני יכול להאמין כי כך היה. יהודית, יהודית שלי הטובה, היתה באלכסנדריה בשבוע העבר<br />
ונסעה לרוסיה!! היתכן? לרוסיה, כה רחוק, כה רחוק ממני! אללי לי, זו אמנם מציאות עגומה.<br />
היא נסעה יהודית שלי! הרבה זמן יעבור עד שאראה אותה. ומי יודע אם עוד אראנה שוב?<br />
23
Change language