אבולעפיה יומנים מסודר1
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
הגאולה קרובה? מתי? מתי יבואו כבר האנגלים? שם תחת העצים ישבנו איזה זמן, כל אחד<br />
מסר לנו שאלות ובקשות שכתבתי אותן בבואי אל האניה ושכבר מסרתי לאהרון אהרונסון.<br />
החליטו שבפעם הבאה נבוא ב-14 לחודש. אחר ישבנו איזה זמן על השדה, היינו מוכרחים<br />
להיפרד, ליוותה אותי עד השער, שני צעירים באו אתי ונלך הימה. הגענו לשמה, הארנו,<br />
הסירה התקרבה, ערבי ירד, שלום, שלום! עליתי על שכמו ואבוא אל הסירה ומיד נסענו אל<br />
האניה. ב-2 הגענו. תיכף החלפתי את בגדי, עליתי אל הסלון. הכינו בשבילנו קקאו, שתיתי,<br />
ישבתי ושוחחתי עם וולדן עד 3:30, האניה המשיכה את דרכה דרומה, היא רצתה להגיע עד<br />
יפו, ומשם בשעה 5 היה לעזוב<br />
12<br />
יונות לעוף אל מצרים. ביקשתי ממנו שיעיר אותי, כי רציתי<br />
לראות איך הם עפים. הלכתי לישון. זמן רב עבר עד שנרדמתי. ב-5 בא הבוק<br />
– ילד טוב –<br />
בחיי, והעיר אותי, הייתי מלא שינה. קמתי. ויפתח את דלת הלול, יונה אחת יצאה, עמדה על<br />
הלול, הביטה מכל הצדדים, הניעה כעשר פעמים את כנפיה להכין אותם הדרך, ופתאום<br />
–<br />
אחת, עפה לה השמימה, הסתובבה למעלה איזה פעמים וכמו שהחליטה לאן צריך ללכת כמו<br />
כדור מחץ עפה לה אל דירקציון ידועה. וכן השניה ,השלישית. נעשו חבורות חבורות וכולן עפו<br />
להן. דבר נהדר היונות האלה, טפשות, נותנים להם לאכול פולים ירוקים קשים, זהו כל<br />
אכלם, והם כל כך מועילים. באיזה שעות אחדות הן מגיעות לאיסמעיליה. הלכתי לישון וב-8<br />
הייתי מוכרח לקום. קמתי, נדמה שהייתה לי קדחת, גופי היה חם מאד. וולדן הביא<br />
טרמומטר ואשימהו בפי, אחר רגע ביקש אותו וולדן ממני ויצא שזה מתחת לנורמלי. אי<br />
אפשר הדבר. יש לי מעט חום. וולדן ביקש את הטרמו יותר מדי מהר. מילא. התרחצתי,<br />
אכלתי רק ביצים וחצי כוס תה. נתתי את בגדי ליבש. הנני כותב חושב אודותיכן יקירי. עוד<br />
מעט אלך לנוח, אפשר אישן ויוטב לי, כי הראש קצת כואב. נשיקות חמות לכן.<br />
יום חמישי<br />
:26.7.1917<br />
אתמול ארוחת צהרים לא אכלתי כי הרגשתי את עצמי לא טוב. השטתחתי על הקנפה ולקחתי<br />
לי ספר וקראתי. אי אפשר. כל כך התגעגעתי הביתה. הרי רק<br />
13<br />
יום מיום שעזבתי את הבית<br />
ולי נדמה שזה 6 חדשים, פלא. ועוד מחשבות: נדמה לי שאני מקבל בטח דלקת הריאות ושוכב<br />
כבר בפמגוסטה באיזה בית חולים. ב-6 קמתי ושתיתי מעט מרק ושוב הלכתי אל הקנפה. מצב<br />
רוח נבזה. חם לי נורא, מזיע מאד. מפחד לזוז כי יש רוח בחדר. לישון אי אפשר. וולדן ופייגל<br />
קפיטן ישבו אתי. דברנו, הרגשתי את עצמי קצת יותר טוב. דברנו על שקלטון ועל נוסעים<br />
אחרים, ווולדן סיפר את המעשה הזה: קפיטן סקוט שניסה ללכת אל הפול הדרומי גר<br />
בלונדון. והנה פעם אחת בשעה<br />
2<br />
בבוקר איש אחד שיכור מאד כמעט שלא יכול ללכת בא אצל<br />
הבית והתחיל לדפוק, לדפוק, אף אחד לא ענה. ויקח את מקלו ויתחיל להכות בכל כוחותיו.<br />
נבהל קם סקוט ומעל החלון בקומה השניה שאל: מי זה לעזאזל מפריע בשעה כל כך<br />
מאוחרת? האתה זה קפיטן סקוט? אני קפיטן סקוט. מה חפצך? באתי אליך בנוגע למודעתך<br />
בעיתון בעד אלה שרוצים להשתתף בנסיעתך אל הפול הדרומי. אם כן? אם כן, אם כן, צר לי<br />
מאד קפיטני היקר אבל אין אני יכול להשתתף בנסיעה.<br />
בשעה 10:30 הלכו לישון ואני גם כן.<br />
2<br />
בלילה. לילה רע. כל מיני חלומות משונים שאינני זוכר<br />
מהם כלום עכשיו. קמתי בלילה פעמים אחדות. סוף כל סוף ב-6 קמתי רצוץ, שבור כל עצמותי<br />
כואבות, בפרט הגב והידיים. יצאתי החוצה והנני אצל האי קפריסין. ב-8 עמד מנגד<br />
36
Change language