אבולעפיה יומנים מסודר1
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
אחרי הצהרים כנטות ערב, פניתי ללכת אל בית החולים כשחברי מלווים אותי בברכות<br />
ואיחולים. היינו ארבעה פצועים. אחד מת תיכף אחרי בואו לבית החולים, המסכן, הוא<br />
משאיר אחריו אישה וששה ילדים. ינוח בשלום על משכבו. השני נמצא באניה שתפליג<br />
לאלכסנדריה, ונשארנו רק שניים. אחרי שנרפא נחזור אל המחנה.<br />
יום ראשון<br />
:16.5.1915<br />
בשעת הצהרים נודע לי כי הבוקר תורקיה נתנה את האולטימטום לעזוב את חצי האי במשך<br />
של 24 שעה. מכאן למדים שהתורקים מבצרים את עמדותיהם ע"י התותחים של גובין. מסוכן<br />
אפוא להשאר בברכה, וכל האניות עומדות לצאת הלילה ללימנוס, ואניתנו בתוכן. אניתנו היא<br />
גדולה ויפה מאד. האולם שאנו סועדים בו הוא הנהדר ביותר. כסאות, פרחים ומראות כאילו<br />
אנו עושים מסע תענוגים ולא נמצאים במערכת המלחמה. יש מקום בשביל<br />
נמצאים פצועים וחולים רק<br />
2000<br />
1200<br />
נפש וכעת<br />
נפש. החיים הם חד גוניים מאד, אין במה להתעסק. בבוקר<br />
אני הולך לחדר החיבוש שם מחליפים לי את התחבושת, ויתר שעות היום מבלים רק בהלוך<br />
ושוב ללא מטרה. אחרי סעודת הצהרים אני ישן. השבוע צריך להיות חג השבועות, באיזה<br />
יום? איני יודע. ל"ג בעומר כבר עבר ואני לא ידעתי. האם אהיה נדון לראות גם את החג הזה<br />
כשיעבור בלי שארגישו? דורשים שאכבה את האור.<br />
17.5.1915<br />
–<br />
יום שני<br />
חוששים להיות מותקפים ע"י צוללניות גרמניות שראו אותן סמוך לחופי איטליה. משום זה<br />
שורר חושך על האניה ודרשו ממני אמש באמצע מחשבותי לכבות את האור. אכן בחשכה,<br />
טרם ארדם, חשבתי זמן רב על חג הפרחים, תהלוכת התלמידים שבמקוה-ישראל ותהלוכת<br />
התימנים אשר עשו סנסציה בשירם "נעלה לארצנו".<br />
כמה היה טוב אז, כמה היה שמח! ואני באתי אז במיוחד מוו. ה. ברכבת עם צרור פרחים גדול<br />
זכרונות, כמה זכרונות!<br />
בילינו את הלילה בבריכה של חצי האי והבוקר בשעה 7 הרימה האניה את העוגן והננו עכשיו<br />
10 בשעה<br />
וחצי במימי לימנוס. את יום<br />
"דונדרינה".<br />
אמש מת איש אחד על האניה. בשעה<br />
25<br />
10<br />
לחודש העבר ביליתי במקום הזה באניה<br />
עומדת האניה ומצד חטמה משליכים הימה את הבר<br />
מינן כשהוא מכורך בבד אנגלי ומונח בשק, אחרי תפילה קצרה של כומר האניה. ברגע הראשון<br />
נעשה נקב בים, אך תיכף מיד מתכסה שוב. האניה ממשיכה את דרכה והכל שב להיות<br />
כמקודם!! לימנוס חיה סמוך לנו ויכלו בנקל לקבור אותו, להציב מצבת אבל לכל הפחות<br />
לזכרה של נפש אדם, אולי נפש גדולה. אבל לא כך עשו. נחוץ לרחם על הדגים על חשבונו של<br />
האדם, לתת להם טרף. אוי, האנושיות, אוי, האדם התרבותי! אנו רואים את מעשה ידיך, כי<br />
הנהו יותר פראי מכל מעשי הפראים שבפראים.<br />
4 בשעה<br />
וחצי. הנני שוב מאז הצהרים בלשון הים של לימנוס. הוא מלא אניות וצלבניות. אני<br />
רואה אותו ביפיפיותו כמקודם, עם כפריו הזרועים פה ושם.<br />
17
Change language