אבולעפיה יומנים מסודר1
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
ם חיו<br />
וכאשר אני נזכר בהן איני יכול להתאפק ולא לבכות. אוי, אמא, אימי היקרה, לו ידעת כי אני<br />
כאן מה היית אומרת? אלא עשיתי מה שעשיתי בשביל האידיאל שלנו, וגם בשבילך ובשביל<br />
אחי ואחיותי הקטנים, אח! כמה אני נכסף לראותם ולנשקם!<br />
מישי<br />
:27.5.1915<br />
מה מגוחך שאחד בשעת סעודת הבוקר שואל באיזה יום בשבוע אנו עומדים עכשיו, ועונים:<br />
יום שבת, יום ראשון, יום ששי ויום רביעי, ואיש לא יודע לולא הייתי אומר יום חמישי. הנהו<br />
החייל במלחמה! רחמנות!<br />
אני חולם על יהודית! כמה היתה היא נחמדה! השבה מבית הספר?? לו הייתי רואה אותה כל<br />
לילה הייתי מאושר.<br />
בשעה 8. יש לי כאב ראש נורא ואיני יכול להחזיק את ראשי.<br />
יום ששי<br />
:28.5.1915<br />
היום מלאו שני שבועות מאז נפצעתי. נדמה לי כי עברו כבר ששה חדשים. כל כך רב השעמום<br />
על האניה. אין בהחלט מה לעשות ומחכים לשעות הסעודות:<br />
12:00 ,7:15<br />
ו-<br />
5:00, בשביל<br />
להמית קצת את העת, משום שהאכילה הריה פחות או יותר עסק.<br />
אמש כשהלכתי לישון חצי מת מכאב ראש, שמעתי מנגינה. יצאתי. על הסיפון ניגן איש אחד<br />
במפוחית ושני אנשים רקדו. המוסיקה האנגלית יש לה מעט חן ולריקודים עוד פחות מזו,<br />
אדיש ומונוטוני. והרקדנים מראיהם ככנפי טחנת רוח המסתובבות לרוח רגיל. אין להם<br />
הנועם של רקדנינו וביחוד של רקדניותינו.<br />
קבועים<br />
בנשף גדול מאד, והנה נדמו לי המחוללים ל... זכורני כשהייתי באנגליה המסתובבים אוטומטית.<br />
לי<br />
נתן הימים האחרונים אני מרגיש ברע, קשה לי להרדם. שאלתי בעצת הרופא, הוא אספירינה.<br />
אח! נחוצה השראת רוח עילאית מיוחדת בשביל לתאר את יפי הטבע שבלילה הזה. הלבנה,<br />
האניות, החוף, הכפרים, ההרים, השמים, הנגינה על הסיפון והזכרונות שמעוררת<br />
הים, סביבה שכזו. כל זה מוליד בנו הרגשות לא מובעות במלים. הלבנה במלואה.<br />
יום שבת<br />
:30.5.1915<br />
בשעה 5.<br />
בביתנו עכשיו, אם הכל בסדר, צריכים להיות כולם מסביב לשולחן ושותים תה. אני<br />
רואה את אמא כשהיא קמה מעל הספה של חדר המשכב בשביל לקחת את התה. אח! אמא<br />
יקירה, כמה אני נכסף לראותך ומה הייתי נותן חלף אושר שכזה! מי ייתן לי כנפים לעוף<br />
אליכם ולראות אותכם עכשיו ביפו? ובחוץ בתל-אביב מטיילים הלוך ושוב לאורך רחוב הרצל,<br />
והלילה כמה יפה הוא, האויר צח, ואור הירח! ואני באניה, כל העת משתעמם נורא בחברת<br />
1500<br />
פצועים אנגלים קרי מזג, שאין לשוחח איתם אף<br />
מולדתי הנעימה!<br />
5<br />
רגעים בידידות. אח! מולדתי, ארץ<br />
20
Change language