אבולעפיה יומנים מסודר1
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
םיו<br />
הקדחת תקפתני שוב הערב, נחלשתי מאד. הרופא בא סוף כל סוף, הוא בדק אותי ובראותו<br />
על השולחן שתי טבלאות אספירינה שלקחתי מאת שכני אמר לי לבלוע אותן! הנה הכל!<br />
12<br />
חברים באו אל האניה, רובם הולכים לאלכסנדריה, הם חולים. יש תורקים חולים על האניה,<br />
פעמים אני משמש תורגמן, יש אחד המבין ערבית.<br />
יום ששי<br />
:4.6.1915<br />
אח! אתמול היה לי יום רע מאד, קדחת חזקה כל היום, וכה חלש אני שאיני יכול להלוך על<br />
רגלי. היה לי מצב רוח מדוכא. גלמוד, נעזב, בלי עזרת רופא ורפואות. הה, עד כמה הייתי<br />
אומלל! לאושרי יש לי נפשות יקרות מאד שאודותיהן אני חושב תמיד. ובזה העסקתי את<br />
מוחי, אלמלא כן היתה דעתי מטורפת עלי, בלי כל ספק. בשעה<br />
9<br />
וחצי בערב הרופא בא, בדקני<br />
ורשם לי אספירינה. אוי! האנגלים רעים הם, אכזרים, אדישים. לאוסטרלים נפש רחבה, הם<br />
יותר נדיבים.<br />
בשעה<br />
שבת<br />
5.6.1915<br />
.7<br />
מה קרה? האניה כאילו זזה... שור! היא מפליגה. איזו אפתעה! לאן היא הולכת?<br />
האם לאלכסנדריה? מה טוב! עד כמה יהיו שמחים לראותנו! ואני? כל הקרובים, הידידים!<br />
איזה אושר, אלוהים אדירים! מי יודע, ואולי אושרי יהיה מלא, כי אמצא שם גם את יהודית<br />
היקרה שלי וגם ידיעות מהבית. מה שבע רצון אני! אני מרגיש את עצמי כבר חזק. אשכח את<br />
כל הצרות של הימים האחרונים עם כל המצוקות. היום היה יותר טוב כמקודם, אלא הלילה<br />
היה קשה לי. כמעט שלא ישנתי. הה, אני עייף.<br />
בשעה 9. האניה הולכת והולכת, אף על פי כן, איזה מזל! זקני הוא כבר בן שלושה שבועות.<br />
יום ראשון<br />
:6.6.1915<br />
הולכים ומתקדמים ואני שבוי בתאי. אני רוצה לנסות לצאת. שלשום ערכו על האניה תמרון,<br />
וציינו לכל פלוגה מקומה על הסיפון במקרה קטסטרופה. אתמול ערכו תמרון שני, וכל חייל<br />
לבש מסביב לחזהו את בגדי ההצלה, לראות אם יספיקו הבגדים האלה לכולם. אחרי מפקד<br />
זה הרימה האניה את העוגן.<br />
נדמה כי במחנה מהפכה שלמה. לפי החדשות הבאות משם נראהכי החברים התחילו מעט<br />
מעט לציין כי אין מתנהגים איתם כמו עם שאר החיילים האנגלים. סוטרים אותם, מחרפים,<br />
מעליבים, מתייחסים אליהם כמו אל פועלים פשוטים, כנהגים. מכתבים מגיעים אליהם<br />
מאלכסנדריה שהוריהם גוועים מרעב והממשלה אינה מספיקה את צרכיהם, כפי שהבטיחו<br />
להם. ויקומו כולם כאיש אחד, כתבו מכתב חתום ע"י כל האנשים שבמחנה והגישו לקולונל,<br />
דרשו באורים ורצו לדעת אם מחשיבים אותם כמו חיילים אנגלים אמיתיים ואם לא – רוצים<br />
הם כולם לעזוב תיכף את המחנה. הקולונל לא ענה להם נכונות והם נרגזו ורוצים לנסוע בכל<br />
מחיר. הריהן החדשות האחרונות של ארבעה ימים.<br />
זה אך הסירותי את התחבושת שלי, והנה הנקב הקטן נתרפא לגמרי. הוא נסגר, נירקם עליו<br />
עור ולא נשאר כמעט סימן. לעומת זאת הנקב השני עודנו טרי, סבורני כי יש עוד מוגלה בתוכו.<br />
22
Change language