אבולעפיה יומנים מסודר1
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
ככה. לבשתי מה ויצאתי אל האכסדרה, לקחתי לי מכסה וישבתי על כסא ארוך. היה קר נורא,<br />
רעדתי מקור, כי יצאתי אחרי זעה כל כך חמה. בכל זאת ישבתי כי פחדתי לזוז. ב-11 וחצי<br />
הפייגל – קפיטן בא להעיר את וולדן שישן על מיטתו לא רחוק ממני. הבוק ישן בטוב משעה<br />
.8<br />
הוא קם ויאמר לו הקפיטן שהננו אצל המקום במילה אחת. ב-12 ממש ירדנו מהאניה אל<br />
הסירה ונלך אל החוף. הים מצוין. לקחנו את המנורות, את האקדחים, ערבי אחד נשא את<br />
ליב וילך אל היבשה, וערבי שני נשא אותי ועוד לא עשה צעד אחד, והטיפש השליכני המימה<br />
תחת גל גדול, בבגדי בנשקי בכל. לעזאזל, כשיצאתי לא יכולתי לזוז, תארו לכם, בגדי הלא<br />
הוא מצמר, נהיתי כבד בטח פי חמש או שש. כשבאתי אל היבשה לא ידעתי מה לעשות, לשוב<br />
אל הסירה או ללכת אל התחנה. התחלתי ללכת, אבל אי אפשר. אמרתי ללייב שילך בעצמו<br />
אני אשוב אל הסירה. ליב לא קבל, הלילה אין לו ידידים כמו שאומר הבדואי, ולעזוב באמצע<br />
אף כי יש לי כל הרשות. חשבתי שזה לא דג'נטלמני. עמדתי, לקחתי את בגדי וכמה שאפשר<br />
הוצאתי את המים, א נעכטיגער טאג. כמה שהוצאתי היה עוד. נלאתי כי לא חשבתי להיות<br />
שם כל הלילה. מילא שיהיה מה שיהיה, אכלתי חתיכת שוקולד ו.... עברנו את החול באנו<br />
לשדה עלינו על ההר ונכנסנו שוב לשדה. הלכנו איזה רגעים, והנה קול מנגדנו. נילי. נילי ענינו,<br />
כי אנשינו היו שמה וחיכו לנו. שלום, שלום. שלשה צעירים באים לקראתנו: מנשה, זלדין<br />
ומנדל אחי ליובה. היו שמה. השאלה הראשונה: מתי יבואו כבר, הגאולה קרובה! מה לענות<br />
לאנשים מסכנים, סובלים מחוסר כל, שרואים כמה אנשים מסביבם סובלים רעב. חזקו<br />
ואימצו הגאולה קרובה, אנו עובדים באומץ. גנרל חדש, וכו' וכו'. לקחתי את החבריא אל הים,<br />
הארתי, הסירה באה, לקחתי את הכסף ואת היונים, )שקי מזון והמתפוצץ לא רצו לקחת(<br />
לקחתי מעטפה עם מכתבים ואבקש אחד מהם שיעלה איתנו אל האניה. החבריה לא הכינו<br />
איש לזה ואומר אל מנדל שיבוא, אך לא נתנו לו.<br />
ואבקש לראות את הגב' שרה, ויאמרו לי שהיא מחכה בתחנה, ואחליט ללכת אליה. ושלחתי<br />
את ליב, ואני החלטתי ללכת עד התחנה לראות את שרה, כי ישבה וחיכתה שמה בשדות.<br />
היונים, ימח שמם וזכרם התעוררו ויתחילו לצעוק, גואה גואה אה! השד יקח אותם. על<br />
זכרוני עלה מעשיית אווזי רומא. לולא הטורקים היה להם מזל הרומאים, היינו עכשיו בטח<br />
באדמה. הלכנו בסבלנות עלינו הרים, ירדנו בקעות, נכנסנו בין עצים. יצאנו אל ואדי, עד<br />
שהגענו אל דרך המלך. עמדנו רגע לשמוע אם אין עובר, הכל שקט, הלאה החבריה. נכנסנו אל<br />
השער, הלכנו ובחצי הדרך מול התחנה הנה שרה שוכבת בשדה. שלום, שלום, אה, זוהי<br />
גיבורת חייל, אמיצת לב.<br />
שום התפעלות כשראתה אותי, איך באתי, איך עברתי, איך נרטבתי, כלום. כל זה אצלה<br />
כנראה דבר טבעי, ככה זה צריך להיות. וחכמת לב, הכל הבינה מרמז. ועוד שהפליא אותי<br />
יותר, היא הבינה מראש מה שרציתי להגיד, אינני יודע ממה. מעיני, מרושם פני, אין מה<br />
להגיד לפני אישה כזאת צריך להתכופף. דבר אחד לא מצא חן בעיני, בכלל לא יפה מצידה<br />
אחר יחסינו הטובים במצרים. היא לא יודעת איפה הורי, ואת הכסף לא מסרו לאמי. אמנם<br />
היא אמרה לי שהם ברחובות, אך אני חושב שזה רחוק מן האמת, פשוט הרגישה שלא יפה<br />
מצידה לא לדעת ותגד לי רחובות. אך הבטיחה למסור מיד את הכסף וכל חודש<br />
לא"י. 8<br />
אקווה שהפעם תתעניין ותשמור את הבטחתה. אמרתי לה בנוגע לצעיר שצריך לקחת, אמרה<br />
שיכינו כבר אחד ל-14 של החודש הבא. השאלה הראשונה שהיתה בשפת כולם היתה: האם<br />
35
Change language