אבולעפיה יומנים מסודר1
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
שבת<br />
:21.7.1917<br />
בשמונה אני מוכרח לקום כי בחדר שאני ישן אוכלים את סעודת הבוקר. קמתי התרחצתי<br />
ואוכל ארוחת הבוקר. אתמול בלילה החלטנו שמכיון שלא מסרנו את הכסף ואת היונים<br />
ובפרט מכיון שלא הבאנו איתנו איש מהם שיוכל לרדת, החלטנו שנשוב עוד הפעם הלילה.<br />
הודענו למנשה שאפשר ונבוא, הוא ועוד אנשים יחכו לנו על החוף. לכן האניה הלכה כל הזמן<br />
דרומה ובצהרים התחילה לשוב צפונה. בערב התחלתי לריב עם ליובה. אני רציתי לרדת<br />
בלילה עוד הפעם והוא אמר שלא צריך, וכי הוא צריך לרדת. שנינו לא יכולנו לרדת כי הפעם<br />
תיסע רק סירה אחת, ואי אפשר לקחת את שנינו. התעקשתי שאני רוצה והוא באחת, הוא לא<br />
רוצה. הקפיטן וולדן שהוא נוסע אתנו אמר גם כן שאני אשאר וכי מכיון שליובה נוסע בפעם<br />
האחרונה עליו לסדר את כל הדברים התלויים. ליובה אומר שאני בכלל לא צריך לרדת אף<br />
פעם, וזה עסק לריב עם עוד איש שיביאו מעטלית או שיקחו מאלכס. סוף כל סוף ראיתי שאין<br />
ברירה החלטתי להישאר. כל היום עבדתי את הקפיטן וולדן בתרגום הרפורטים שקיבלנו.<br />
בערב האניה היתה צריכה לבוא ב-9 אלא הקפיטן שלנו שקראנו לו "פייגל" קפיטן, עשה את<br />
חשבונו האנגלי ויבוא אל המקום ב-11:30. בינתים הלכתי אני לישון כי עייף מאד הייתי<br />
)8:30(. קראנו את הקפיטן פייגל קפיטן מפני שיש לו עורב שחור קרוא ג'קסון שהוא מתעסק<br />
בו כל היום, ג'קסון פה ג'קסון שם. וג'קסון זה בלי חמלה ובלי רחמנות מלכלך איפה שהוא רק<br />
עובר, ובכל זאת ייחוסו במקומו עומד והקפיטן שלנו שהולך כל היום יחף וחצי ערום מטפל בו<br />
יותר מה שאם מטפלת בתינוקה. חוץ מזה הוא איש מוזר מאד. פניו תמיד זועפים, רזה וקטן<br />
ולולא ג'קסון לא היינו שומעים את קולו לעולם.<br />
נרדמתי ב-8:30 לא התעוררתי אלא ב-12. לא שמעתי איך הלכו ואיך נסעו. ב<br />
12<br />
נכנס הקפיטן<br />
וולדן לשתות מעט משקה, אוי הוא אוהב לשתות, לא כמו שיכור חס וחלילה, אלא פשוט הוא<br />
לא נותן שום הזדמנות, לפני האוכל כל פעם הוא צריך ללכת אל ארונו הקטן פותח במפתח<br />
ובוחר לו המין שהוא רוצה, וויסקי, ארק, קוניאק וכו'. בשעה 4 גם כן.<br />
כשהתעוררתי אמרתי לו: נו כבר שבתם? ויאמר כן, הים בחוף היה חזק והיה אי אפשר לרדת.<br />
ואקום תיכף ואלך לראות את ליובה, ויספר לי כי כשהגיעו אל החוף מצאו שהגלים מכים כל<br />
כך חזק שהיה אי אפשרי לגשת בלי לשבור את הסירה, ובתנאים כאלה אסור לסכן ויחליטו<br />
לשוב. זה היה כל העסק ובעד התוצאה הנבזה הזאת נסענו כל היום באמצע היום בהמטרה<br />
הפשוטה לאבד את הזמן עד הלילה. תיכף החליטו לסובב את האניה צפונה ולנסוע אל<br />
פמגוסטה.<br />
יום ראשון<br />
:22.7.1917<br />
הלאה הלאה נסענו לנו כל היום. הים היה מצוין, ובערב ב- 6:30 הגענו אל נמל פמגוסטה. כל<br />
היום הייתי עסוק בתרגום הרפורטים והניירות. אחר הצהרים גמרנו את הכל. ב-7 בא אל<br />
האניה הקפיטן שמידט ויגד לנו שצריך לנסות עוד הפעם לרדת כדי למסור את הכסף. ליובה<br />
ייסע למצרים מחר עם כדיבי, ואני וליב על המנגם גם כן מחר בערב, ונלך אל הסינמה הסמוך<br />
לבית המלון. ב-12 הלכנו לישון.<br />
33
Change language