אבולעפיה יומנים מסודר1
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
םקו<br />
למה את אינך אתי פה, היה כ"כ נחמד.<br />
6:45 שעה<br />
על הדרך עמוד 433. ברוך שגמלני.... מרוסיה התפללי אתי כי נצלתי מהמקום.<br />
תארי לך: התחלתי לעלות. וטפסתי עם יד בסלע ועם יד בעץ, ועולה ועולה, הנה אני נחלק, הנה<br />
הסלע שאוחזת בו ידי זז ונפלתי ונהרגתי. אני עולה. אני עולה הנני מכפל רגלי הנשענת אל<br />
הסלע ורגל שניה אל הסלע השני. הלב דופק חזק אני עייף מאד. הזעה נופלת טיפות טיפות.<br />
בפוזה הזאת אני צריך לנוח, ואם לא אנוח אנשום רגע, ועזבתי הכל. הגרון הפה יבשים! טיפת<br />
מים!! צריך לעלות, אי אפשר מפה. צריך. משם העליה נוראה, כל המ<br />
מלא עלים יבשים<br />
וזה כל כך חלק. על ארבע אני עולה. רגע אני חושב, נגמר אני מוכרח לההרג היום הלא כתבתי<br />
בספרי, שלום מים, שלום עצים, שלום סלעים האם זה לא להטבע! רגע של יאוש, אך בן אדם<br />
כל עוד נשמתך בקרבך אל תתיאש הלאה לעלות, ועוד פעם אני מטפס. אני מביט הבגד נקרע<br />
נתלכלך, הלאה הלאה, אני מביט למטה, הראש סובב, אני סוגר את עיני, רגע לנוח עוד מעט.<br />
אני עולה ומטפס, הולך על ארבע הולך על הברכיים. הדרך נהיית יותר קלה עד שבאתי למעלה<br />
בלי כח, בלי נשימה, שכבתי כולי, ראשי על הארץ. הלב דופק, הוי הוא דופק. אני יושב ונח<br />
והנה אני רואה דרך צרה לפני. הזאת היא הדרך למטה. אנסה ואראה עד כמה טיפש אני, כולי<br />
עייף ירדתי עם הדרך סיבובים סיבובים, אני יורד, הוי, כמה טיפש אני למה לא לקחתי את<br />
הדרך הזאת. אני יורד הלאה, אך סטופ אין יותר דרך.<br />
עד פה יורדים. אך מהמקום הזה למטה יש גובה של<br />
20<br />
מטר, ולכן האנשים לא יורדים עד<br />
מטה, ואני הייתי. עוד מעט ונהרגתי, אך הייתי הייתי... אבל....ברוך שגמלנו.<br />
7:05. צריך ללכת הביתה השמש שקעה כבר, והחושך מתחיל לעטוף את המקום.<br />
7:45 הגעתי<br />
אל המלון עייף נורא ונעלים שחורים והבגדים מלוכלכים. באמצע הדרך נהיה חושך לגמרי אך<br />
אפשר לראות את הדרך. הכלב ממלוני הולך לפני, הולך אחרי, הנה המלון תודה לאל. אם<br />
נצלתי הלילה התנ"ך שבכיסי הצילני.<br />
כמה עייף באתי המלונה, השעה<br />
8<br />
צריך לאכול. נחתי קצת והלכתי לחדר האכילה. אח"כ<br />
הלכתי אל הסלון עם התנ"ך היקר שלי, של ליובה זאת אומרת, ישבתי שמה עד<br />
פטפטתי 10,<br />
עם שתי גבירות אנגליות, אחת פניה כמו שיכור מכוערה והשניה סימפטית. היא לא אנגליה.<br />
היא ספרדית מדברת אנגלית כאנגליה ונשואה לאנגלי. ב-10 הלכתי לישון.<br />
יום שלישי<br />
:21.8.1917<br />
קמתי ב-8 מן המיטה, ישנתי רע. התעוררתי ב-6, לקחתי את התנ"ך וגמרתי את יהושע. אכן<br />
זהו הגיבור שכבש לנו ונתן לנו את ארץ ישראל, ואפילו אין אנו מוקירים אותו ואף ציר משלנו<br />
לא חשב אפילו ולא עלה בראשו לתת לגיבור הזה איזה פאסאניפיקציה. אך! עם אין אמון!<br />
החלטנו היום לעזוב את טרודוס לכן תיכף אחרי ארוחת הבוקר יצאתי בעד לדאוג איך לנסוע<br />
לאבריכו. אחר הרבה תלאות מצאתי ב-11:30 אוטומוביל שעלתה לנו<br />
2<br />
לא"י וניסע לאבריכו.<br />
באנו ב-1. אצל הרכבת יש איזה רסטורן נכנסנו אכלנו צהרים טוב. נחנו שמה מכל עמל הדרך,<br />
וב-3 נכנסנו אל הרכבת ובשעה<br />
6<br />
עגלה למחרתו ב-6 בבוקר כדי לנסוע למרגו.<br />
באנו אל ניקוסיה. ירדנו אל המלון שלנו, שתינו טה ונזמין<br />
47
Change language