אבולעפיה יומנים מסודר1
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
חכינו לאיזה מלון "שיק" אחרי נסיעה כזאת. כבר פחדנו שאין לנו את הבגדים הנחוצים בעד<br />
ארוחת הערב מה לעשות? בושה וחרפה. צריך תמיד שיגידו שהיהודים נבזים, לא יכולים<br />
להתנהג בחברה! נכנסנו למלון לא האמנו למראה עיננו. פגשנו איזה מיג'ור שאלתיו אם פה<br />
המלון, ויען כן זה הוא המלון- מה יש? פשוט, בנין פשוט,בנין? לא בנין, איזה חדרים נמוכים<br />
מעץ פשוט, הכל מעץ, מלון של איזה כן במזרח, בן רגע כל פחדנו נפל, מלון פשוט, היותר<br />
פשוטים במלונים, אפשר להגיד של מדרגה שלישית. נתנו לנו תיכף 2 חדרים אחד אצל השני,<br />
נתנו לנו מים להתרחץ, אוי קר קר, עשינו הטואלט כמה שיכולנו ונרד למטה לחדר האכילה,<br />
איזה חדר. הרושם-חדר של בית מנזר-חשוך קצת, כסאות פשוטים מאד, עם שולחנות גם כן,<br />
כך פשוטים פה ושם מעט אנשים, קבוצות קבוצות, כדי מים אדומים בתבנית של יוונים או<br />
רומיים. אכלנו ארוחה פשוטה לא טובה ביותר, עלינו למעלה. אני הלכתי תיכף בשעה<br />
טוב שהיה לי מכסה, זה חימם אותי.<br />
לישון. 9<br />
יום שבת<br />
:18.8.1917<br />
קמתי ב-8, ברחיצה המים כל כך קרים, איזה תענוג! אחרי ארוחת הבוקר ישבתי בסלון<br />
קראתי ספר במקום ללכת לטייל על ההרים, לראות את הסביבה. איזה עצלות תקפה אותי<br />
ולא יצאתי מן הסלון כי אם בעד ללכת להחליף כסף לקנות איזה כרטיסים, לכתוב אותם<br />
וללכת אל הפוסטה להשליך אותם.<br />
בחוץ פלא חם, אמנם לא הרבה. יש לי פה ספר של פול בורג'ה שטן הצהרים. אני קורא. בסלון<br />
יושבים אנגלים ואנגליות קוראים ג"כ. אף אחת לא יפה. רק אשה אחת דקה מאד יש לה<br />
רגלים יפות ובגללן היא סימפטית. כתבתי ביומן, כל זה לקח לי כל הבוקר. אחר הצהרים<br />
4 בשעה<br />
!<br />
החלטתי ללכת עם ליובה ולעלות על ההר אולימפוס. אם כן לקחנו מקלות גדולים<br />
וכמו אלפיניסטים התחלנו לטפס על אלה ההרים מכוסי עצים ירוקים, עצי פינוסים, הריח<br />
משכר. ליובה הולך בקושי ואני צריך למהר להמצא על ראש ההר כדי איזה מראות. לכן<br />
עזבתיו אחורנית ואני מיהרתי לעלות. אל ראש ההר מובילה דרך צרה שהולכת ומסתובבת<br />
ועולה. פתאום סבוב גדול כי ראש האולימפוס נמצא בחבל אחר של הרים. לכן ל. נעלם ממני,<br />
ואני ממהר פתאום רץ לרדוף אחרי השמש ולהשיגה. עליתי עליתי, אני מזיע, הלב דופק חזק<br />
ובכל זאת צריך לעלות. סוף סןף עוד סיבובים, עוד עליות והנני על פסגת ההר, איזה מחזה!<br />
אלי! כמה הרים מסביב, כמה צבעים, כמה עננים ורחוק הנה מפרץ מורפו. על ראש ההר<br />
במקום היותר גבוה, אנשי צבא אנגלים העמידו מוצק מוט עץ ומסביבו ערמת אבנים. עליתי<br />
על האבנים ועל המוט ועל שלט כתבתי את שמי: ר פ א ל א ב ו ל ע פ י ה מ א ר ץ -י ש ר א ל<br />
הסביבה כה נהדרה אין חשק לשוב. להשאר, להשאר שם ולראות את העולם מגבוה! כמה<br />
יפה, כמה נשגב. הרמתי יד ונשיקות וד"ש שלחתי לכל יקירי ואהובי ומכירי.-<br />
לקחתי משמה איזה צילומים. צילמתי את צילי וידי מורמה מול יקירי וידידי. אם התמונה<br />
תצליח אז תהיה תמונה יפה. אין צורך לשוב! מסביב עורבים שחורים גדולים עפים קאוקאו.<br />
התבודדות הזאת בעולם כל כך גדול הקול הזה מעורר רגש משונה. השעה<br />
5:30<br />
צריך לשוב!<br />
צריך להיפגש עם ליובה ולבוא המלונה טרם ירד הלילה ולא נמצא את דרכנו.<br />
הרמתי אבן בתור סוביניר כי לא מצאתי דבר אחר והלאה קדימה, הירידה יותר קלה. אחד<br />
44
Change language