ביטאון במה גיליון 16 - האגודה למלחמה בסרטן

טיפול נפשי - מבוגריםבמהטיפול תומךבגיל המבוגרמרבית הקשישים בארץ ובעולם אינם זוכים לטיפול תומך איכותי בסוףחייהם.‏ האם אפשר אחרת?‏דר'‏ אמיתי אוברמןהשיפור בבריאות הציבור,‏ מניעה וטיפולבמחלות זיהומיות בשילוב עם ההתקדמותהרפואית במאה האחרונה,‏ הביאו לעלייהדרמטית בתוחלת החיים בעולם המערבי.‏תינוק שנולד ב-‏‎1900‎ צפוי היה לחיות פחותמ-‏‎50‎ שנה.‏ כיום,‏ תוחלת החיים בישראלהיא 77.6 שנה לזכרים ו-‏‎81.8‎ שנה לנקבות.‏עלייה זו בתוחלת החיים לוותה בעלייהניכרת באחוז בני 65 פלוס במדינה,‏ מ-‏‎85‎אלף בשנת 1955 לכ-‏‎600‎ אלף בתחילתהמילניום השלישי.‏ כ-‏‎75‎ אחוז מכללהנפטרים בישראל הם מעל גיל 65 ומכאןשמרבית החולים הזקוקים לטיפול תומךהם קשישים.‏ מרבית הקשישים בארץ חייםבקהילה ורובם מסיימים את חייהם במהלךאשפוז בבית חולים.‏בעוד שסרטן מהווה את גורם המוותהשכיח בקבוצת הגיל המבוגר,‏ בנוסףלממאירות,‏ רוב הקשישים לוקים במחלהכרונית ממושכת אחת לפחות המחמירהאת עוצמת הסימפטומים ולעתים מהווהאת גורם הסבל העיקרי.‏למרות עובדות אלו והמלצות שעל טיפולתומך להיות מרכיב חשוב בכל תכנית טיפולבקשיש,‏ מרבית הקשישים אינם זוכיםליישום גישה פליאטיבית במהלך הטיפולבהם בסוף חייהם.‏ממאירות בגיל המבוגרמירב המחלות הממאירות בארץמאובחנות לאחר גיל 65, כך שסרטן היאמחלה של הגיל המבוגר.‏ מחקרים מצביעיםששיעורי הממאירויות והתמותה מהם עלויותר בקרב הקשישים מאשר באוכלוסיותצעירות יותר.‏ לכן,‏ עם העלייה בתוחלתהחיים ומספר הקשישים,‏ אנו צפוייםלהתמודד עם מספר הולך וגדל של קשישיםהסובלים מסרטן.‏ מכלל הממאירויות,‏מהווה סרטן מעי הגס את גורם המוותהעיקרי באוכלוסיה זו.‏הפרוגנוזה בקשישים שונה מזו שלהצעירים.‏ שינויים פיזיולוגיים בגיל המבוגר,‏כגון הירידה בפינוי קראטינין,‏ תפוקתהלב,‏ זרימת דם לכבד ותנועתיות המעיים,‏משפיעים על תוצאות כירורגיות ותורמיםלשכיחות רבה יותר של תופעות לוואימטיפול קרינתי וכימותרפי.‏ בנוסף,‏ נוכחותמחלות כרוניות ממושכות,‏ המלוות בירידהתפקודית,‏ מגבירה את שיעורי התמותהמסרטן ללא קשר לשלב הגידול,‏ סוגהטיפול או גיל החולה.‏ לכן,‏ תפקוד הקשישטרם אבחון המחלה ובמהלכה מהווהגורם מכריע בתהליך קבלת ההחלטותהטיפוליות.‏עד לאחרונה,‏ מרבית המידע על הטיפולהמרפא בסרטן התבסס על תוצאותמחקרים בחולים צעירים ללא מחלותנלוות.‏ ברוב המחקרים נבדקה השפעתהטיפול על מדדי הישרדות ולאו דווקא עלמדדים שלעתים חשובים יותר לקשישים,‏כגון תפקוד עצמאי ואיכות חיים.‏ בדומה,‏מרבית המחקר הפסיכו-סוציאלי בחוליסרטן בוצע אף הוא בצעירים והמידעהקיים על הצרכים הפסיכולוגים,‏ רגשיים,‏חברתיים ורוחניים של קשישים הלוקיםבסרטן ומשפחותיהם,‏ לוקה בחסר.‏מחלות כרוניות אחרותהתקדמות הרפואה,‏ שאפשרה להתמודדבהצלחה עם גורמי תמותה חריפים כגוןזיהומים ואוטם שריר הלב,‏ האריכהאת תוחלת החיים,‏ אך יצרה מנגד אתהאפשרות ללקות במחלות כרוניותממושכות כגון אי ספיקת לב,‏ מחלותפרקים,‏ מחלות ריאה וכבד כרוניות,‏מחלות נוירולוגיות ניווניות כגון דמנציהוכן ממאירויות שונות.‏ כיום,‏ במדינותמפותחות,‏ רוב הקשישים מסיימיםאת חייהם לאחר מספר שנים בהם הםמתמודדים בו זמנית עם מספר מחלותכרוניות מתקדמות המלוות בירידהתפקודית וקוגניטיבית.‏ לעתים מלוותמחלות אלו בבדידות חברתית ומצוקהכלכלית והשפעתם המצטברת גורמת לסבלרב ולמצוקה גדולה ביותר.‏למרות שנדמה שחולי סרטן סובליםמעומס סימפטומים רבים במיוחד,‏ הרישמחקרים שבדקו את שיעורי הסימפטומיםבקשישים הלוקים במחלות כרוניותשאינן ממאירות הראו שכיחות גבוהה שלסימפטומים הדומה לזו הקיימת בקשישיםחולי סרטן.‏ במחקר רטרוספקטיבי שבוצעבאנגליה,‏ בו רואיינו בני משפחה של חוליםשנפטרו ממחלות לא ממאירות,‏ נמצאש-‏‎67‎ אחוז מכלל הקשישים סבלו מכאב,‏כ-‏‎49‎ אחוז סבלו מקוצר נשימה,‏ 27 אחוזסבלו מבחילות ו-‏‎36‎ אחוז סבלו מדיכאוןומהפרעות שינה.‏ בדומה לחולי סרטן,‏ גםלאוכלוסיית חולים זו צרכים ‏"פליאטיביים"‏הזקוקים למענה איכותי ומקצועי.‏אחד המחסומים ליישום גישהפליאטיבית בקשישים הסובלים ממחלותכרוניות שאינן ממאירות הוא מהלך המחלההממושך והקושי בניבוי הפרוגנוזה.‏ בעודשמרבית חולי הסרטן מתפקדים באופןעצמאי עד שלבי המחלה המתקדמים,‏שמהם תהליך סיום החיים הוא יחסית קצרוצפוי,‏ הרי שתהליך סיום החיים בחוליםקשישים הסובלים ממחלות כרוניות לאממאירות הוא ארוך וממושך,‏ סופו לא ניתןלניבוי והוא מתאפיין במוגבלויות תפקודיותרבות ובהתלקחויות חולפות,‏ המלוותבסימפטומים רבים ומגוונים.‏ כך למשל,‏חולים באי ספיקת לב שמחלתם מאופיינתבהתלקחויות של גודש ריאתי,‏ מלוויםבקוצר נשימה ואף כאב.‏ לאחר טיפולבסימפטומים החריפים,‏ מרבית החוליםחוזרים לרמת תפקוד סבירה.‏ מוות מופיעבדרך כלל לאחר התלקחות חריפה אך גםבאופן פתאומי.‏ למרות מאמצים רבים,‏קיים קושי רב לחזות בדיוק את הפרוגנוזהבחולים אלה.‏לעומת זאת,‏ בדמנציה,‏ כגון מחלתאלצהיימר,‏ מהלך המחלה הוא ארוך במיוחדומתאפיין בירידה הדרגתית ומתמדתביכולת התפקוד העצמאי.‏ גורמי הסבלכוללים שינויים במצב הרוח,‏ מחשבותשווא והלוצינציות מאיימות והפרעותהתנהגות,‏ אי שליטה על סוגרים,‏ ירידהתזונתית,‏ שאיפת מזון,‏ זיהומים,‏ פצעי לחץוכאב.‏ למרות ששכיחות מחלה זו מגיעה עד50 אחוז בקרב בני 85 ויותר ומלווה בעולטיפולי ורגשי וסבל ניכר,‏ רק מיעוט מחולידמנציה זוכים ליישום גישה פליאטיביתבמהלך הטיפול בהם ולמרביתם אין נגישותלשירותים פליאטיביים.‏מחסומים נוספים ליישום גישהפליאטיבית בגיל המבוגר כוללים ירידהקוגניטיבית וקשיי תקשורת,‏ העדר מודעותלצרכים,‏ קושי בזיהוי ואומדן סימפטומים,‏העדר רצף טיפולי,‏ העדר שירותים והכשרהשל אנשי מקצוע,‏ וכן דעות קדומות עלזיקנה והזדקנות.‏45