ביטאון במה גיליון 16 - האגודה למלחמה בסרטן

לקשישים עם הפרעות קוגניטיביות,‏ כגוןPAINAD ודומיו,‏ ניתן להגיע לאיזון כאבהולם.‏בעת קביעת טיפול תרופתי בכאב ישלזכור ששינויים במרכיבי הגוף,‏ קצבמטבולי,‏ תפקוד הכבד,‏ זרימת דם ותפקודהכליה משפיעים על ספיגה,‏ פיזור ופירוקשל תרופות.‏ מאחר שקשישים נוטליםמספר תרופות בו זמנית,‏ הסיכוי לתופעותלוואי ואינטראקציות בין תרופתיותגבוה יותר.‏ בנוסף,‏ למרבית תרופותהכאב השכיחות תופעות לוואי העלולותלהחמיר בעיות קודמות כגון עצירות,‏ ליקויקוגניטיבי,‏ צרבת,‏ יתר לחץ דם ואי ספיקתכליות.‏המלצות לטיפול תרופתי בכאב בגילהמבוגר כוללות,‏ בין היתר:‏ 1. מתן קבועשל תרופות כאב אך שימוש במינוניםנמוכים יותר ובמרווחי זמן גדולים יותר.‏2. מתן אקמול כתרופת הבחירה הראשונהבכאב קל עד בינוני.‏ 3. הימנעות משימושכרוני בתרופות מקבוצת ,NSAIDS כוללהתרופות החדשות לאור שכיחות תופעותלוואי גבוהה יותר בקשישים.‏ 4. לא לחשושממתן תרופות אופיואידיות אך להימנעממתן מינון ראשוני גבוה של אופיואידיםולתת אותם באופן הדרגתי ומבוקר.‏ 5. סיועבשיטות לא תרופתיות.‏תקשורת אמינה וטיפולבקשישים לפי רצונםתכנון הטיפול לעתיד וכיבוד רצונותיהםשל חולים סופניים מהווים מרכיב חיוניבמתן טיפול תומך בסוף החיים ומדדלאיכותו.‏ תהליך תכנון הטיפול לעתידplanning) (Advanced care מבוסס עלתקשורת בין חולים,‏ הצוות המטפל בהםובני משפחותיהם,‏ לגבי סוג הטיפולהמתאים במצבים בהם החולה לא יוכללקבל החלטות.‏מחקרים מצביעים ששיעור גבוה שלקשישים הנמצאים בשלבי מחלה מתקדמיםרוצים לשוחח עם רופאיהם על מחלתם ועלהאופציות הטיפוליות העומדות בפניהםולהיות שותפים בתהליך בחירת הטיפולהרפואי בהם בסוף ימיהם.‏ מנגד,‏ ממחקריםשבוצעו בארץ ובעולם עולה שהרופאים לאמודעים לרצון החולים לשוחח על הטיפולבהם ומצוקותיהם האחרות בסוף החיים,‏לא יוזמים שיחות כאלו,‏ לא מקשיבים,‏ לאמיישמים את מה שהחולה מבקש ובמצביםסופניים ממליצים על טיפול פולשניואגרסיבי יותר ממה שהקשישים היו רוצים.‏מחקרים הראו שעול הטיפול אוההתערבות ‏(משך אשפוז,‏ תכיפות הבדיקות,‏מידת הפולשנות)‏ והסיכוי לירידה תפקודיתוקוגניטיבית מהווים מרכיב חשוב בתהליךקבלת ההחלטות של קשיש על שימושאו הימנעות מטיפול רפואי.‏ מחקר אחדהראה שאם תוצאות טיפול כלשהו מביאותלעלייה בהישרדות אך מלוות בפגיעהתפקודית קשה,‏ רק רבע מכלל הקשישיםהיו בוחרים לקבל טיפול כזה.‏ מכאן,‏ שבעתדיון עם קשישים לגבי העדפותיהם בטיפולבסוף החיים ורצונם או אי רצונם בטיפולזה או אחר,‏ יש להוסיף לדיון מידע על העולהטיפולי,‏ הסיכויים הצפויים להצלחתואו אי הצלחתו ומידת השפעתו על איכותהחיים ותפקוד פיזי וקוגניטיבי.‏מחקרים שבדקו את רצונותיהם שלהקשישים בארץ ובארצות מערביות,‏ לגביטיפול מאריך חיים,‏ הראו שוב ושוב כיקשישים רבים אינם מעוניינים בהארכתחייהם באופן מלאכותי במצבי חולי קשיםבהם הפרוגנוזה ירודה.‏ מרביתם מעדיפיםעצמאות תפקודית ואיכות חיים על פניהארכת חיים בכל מחיר והימנעות משימושמוגזם במכשור רפואי.‏ קשישים,‏ על פיאותו מחקר,‏ מעדיפים מעורבות פעילהבתהליך קבלת ההחלטות וכן תקשורתאמיתית ואמינה עם הצוות המטפל עלהטיפול והאופציות הטיפוליות.‏ בנוסף,‏קשישים רבים מעוניינים לשוחח על המוותהמתקרב,‏ להשקיע מאמץ בחיזוק הקשריםהאישיים במשפחה,‏ להיפרד מאנשיםהחשובים בחייהם ולסיים עניינים לאסגורים עם בני המשפחה וחברים.‏קבלת החלטות על טיפול בסוף החייםבקשישים,‏ שאינם ברי כושר שיפוט,‏ מהווהאתגר יומיומי.‏ פעמים רבות יש חילוקידעות לגבי הערכים והמטרות הטיפוליותבתוך המשפחה,‏ בינם לבין חברי הצוותובתוך הצוות ואף עם החולה שכעת אינויכול להביע דעתו.‏ המשמעות של סבל היאסובייקטיבית ואישית.‏ לכן,‏ הערכת סבלשל קשיש כזה מאתגרת.‏ למרות מחלוקתבנושא,‏ קיומם של צוואות לחיים וייפוי כוחעוזר רבות במצבים אלה ולכן יש להמליץלכל קשיש הלוקה במחלה המאיימת עלחייו ומעוניין בכך,‏ לדון עם בני משפחתו עלהטיפול הרפואי בו בסוף החיים.‏טיפול במטפלאספקט נוסף של העלייה בתוחלתהחיים הוא העלייה בגיל המטפל הראשוני.‏בהשוואה לצעירים,‏ קשישים תלויים יותרבאחרים בביצוע תפקודי היומיום ולעתיםעזרה זאת נדרשת במשך שנים רבות.‏מרבית המטפלים הראשונים בקשיש החולההם עצמם בני זוג קשישים הזקוקים לאותהתשומת לב וטיפול בדומה למטופל העיקרי.‏מחקרים הראו שכיחות גבוהה של בדידות,‏דיכאון,‏ חרדה,‏ הפרעות שינה,‏ השתכרות,‏הזנחה רפואית וירידה תפקודית שלהמטפל הראשוני העיקרי,‏ לרוב קשישותהמטפלות בבעליהן החולים.‏ חובה לכן עלצוותי טיפול להקדיש תשומת לב רבה יותרלצרכים הפיזיים והנפשיים של אותם בניזוג,‏ שלעתים מטפלים ביקיריהם במשךשנים רבות.‏טיפול תומך במוסדות סיעודייםלמרות ששיעור גבוה מדיירי בתי אבותסובלים מסימפטומים רבים בסוף חייהם,‏ברוב המוסדות הסיעודיים בארץ,‏ איןשירותי טיפול פליאטיבי בהתאם לגישתההוספיס ורובם מספקים טיפול מסורתי,‏רובו תרופתי,‏ וכמעט ואינם נותניםלקשישים הנוטים למות ולבני משפחותיהםמרכיבים אחרים של טיפול פליאטיבי.‏גורם מעכב נוסף במתן טיפול איכותיבמוסדות הסיעודיים הוא מגבלות חוקיותעל אחזקת אופיואידים שונים והעדרהרשאות למרבית המטפלים במוסדותאלה להשתמש בתרופות אלו.‏ לאחרונהדווח על מספר מצומצם של בתי חוליםגריאטריים ומוסדות בארץ שהתחילוליישם את עקרונות גישת ההוספיסהמודרני בין כותליהם,‏ ובכלל זה מתןתמיכה פסיכולוגית ונפשית בצד הטיפולבסימפטומים הפיזיים,‏ אך תחום זה עדייןלוקה מאוד בחסר ומחייב התייחסותספציפית ומהירה של הגורמים הממונים עלהטיפול בקשישים אלה.‏סיכוםטיפול תומך בגיל המבוגר אינוזהה להוספיס.‏ מטרת הטיפול התומךבאוכלוסיית הקשישים היא להקל על עומסהסימפטומים הפיזיים,‏ נפשיים,‏ חברתייםורוחניים,‏ שמקורם במחלות כרוניות,‏ כוללממאירות,‏ והוא צריך להינתן ללא קשרלתוחלת החיים הצפויה או מוות מתקרב.‏אם ברצוננו לתת מענה כוללני ואיכותילמגוון המצוקות והסבל מהם סובליםקשישים בשנותיהם האחרונות ולאפשרלהם לסיים את חייהם בכבוד הראוי להם,‏חובה עלינו לעלות את המודעות לצרכיםהפליאטיביים של האוכלוסיה המבוגרת,‏להתערב מוקדם יותר ולפעול לכך ששירותטיפול תומך איכותי וכוללני יהיה זמיןונגיש לכל קשיש ומשפחתו,‏ בכל מקום בוהוא מטופל בסוף חייו.‏דר'‏ אמיתי אוברמן,‏ המחלקה לגריאטריהשיקומית,‏ מרכז רפואי ע"ש ברוך פדה,‏ פוריה.‏מנהל רפואי,‏ הוספיס בית בעמקים,‏שירותי בריאות כללית מחוז צפוןaoberman@lavi.co.il47