ביטאון במה גיליון 16 - האגודה למלחמה בסרטן

במהטיפול נפשילא הוספיסמאחר שקשה לחזות את תוחלתהחיים של קשישים עם מחלות כרוניותונוכח הצרכים המורכבים שלהם ושלמשפחותיהם,‏ מתן טיפול תומך בגילהמבוגר מחייב התייחסות אחרת,‏ ידע רחביותר ושיתוף פעולה טוב יותר בין הגורמיםהמטפלים.‏טיפול תומך בקשישים אינו מילה נרדפתלהוספיס.‏ יש להתייחס לטיפול התומךבקשישים כאל כלי שמטרתו להקל עלגורמי הסבל הפיזיים והרגשיים המלוויםאת מחלות הגיל המבוגר,‏ ועליו להיותמרכיב עיקרי בכל תכנית טיפול בקשיש,‏ללא קשר לפרוגנוזה או למוות מתקרב.‏זאת ועוד,‏ במהלך הממושך של המחלותהכרוניות,‏ חל שינוי במגוון הסימפטומיםועוצמתם ובמקביל גם משתנים תפקידיושל הצוות המטפל בהתאם לצרכיםולרצונות הקשיש ומשפחתו.‏ בשלבי מחלהראשונים בדמנציה,‏ מתמקד הטיפול התומךבתמיכה נפשית בחולה ומשפחתו,‏ עזרהבתכנון הטיפול הרפואי בעתיד,‏ מינויאפוטרופוס וטיפול במצוקות נפשיות.‏בשלבי מחלה סופניים,‏ כאשר הקשישכבר אינו מסוגל להביע דעתו,‏ עיקר הדגשיהיה על איזון סימפטומים פיזיים ותמיכהבמשפחה,‏ במיוחד כאשר יש להחליט עלשימוש או הימנעות מהתערבויות רפואיותכגון הזנת-על וכדומה.‏למרות המאמץ המושקע בקידום הטיפולהתומך בקשישים,‏ איכות הטיפול התומךהניתנת והנגישות והזמינות לשירותיםאלה לוקות מאוד בחסר.‏ מחקרים מצביעיםשקשישים בסוף חייהם חווים סבל מיותרעקב כאב לא מאוזן,‏ דיכאון,‏ מצוקותקיומיות וסימפטומים אחרים.‏ ליקויים אלהנצפו בקהילה,‏ בבתי אבות ובתי חולים.‏במחקר ה-‏SUPPORT נמצא שבשלושההימים האחרונים לחייהם,‏ 50 אחוזמהקשישים,‏ שהיו בהכרה ונפטרו בביתחולים,‏ סבלו מכאב ניכר.‏ מחקרים אחריםשהצביעו על טיפול טוב יותר בסימפטומיםפיזיים הדגישו את ההתעלמות והעדרטיפול במצוקות נפשיות ורוחניות.‏נתונים אלה ואחרים היוו את הגורםשהניע את ארגון הבריאות העולמי לפרסםלאחרונה חוברת ייעודית העוסקת בטיפולהתומך בקשישים ובה המלצות ספציפיותלקידום הטיפול התומך באוכלוסיה זו.‏האתגרים המקצועיים בטיפול תומךלקשישים כוללים זיהוי הקשיש הזקוקלטיפול תומך,‏ אומדן וטיפול אופטימלימותאם לגיל,‏ בכאב ובסימפטומים אחרים,‏שימור תפקוד עצמאי ואיכות חיים עד כמהשניתן,‏ תקשורת אמיתית וגלויה,‏ תמיכהבתהליך קבלת החלטות,‏ כיבוד רצונותיהםשל הקשיש ומשפחתו,‏ התמודדות עםדילמות אתיות ייחודיות,‏ דאגה למצוקותהמטפל הראשוני ושמירה על רצף טיפולי.‏זיהוי הקשיש הזקוקלטיפול תומךלאור הקושי בניבוי תוחלת החייםבקשישים החולים במחלות ממושכותוהמספר הגדל של הקשישים,‏ עולה הצורךלזהות אותם קשישים הזקוקים יותרמאחרים לשירותי טיפול תומך.‏ מעברלביצוע אומדן סימפטומים פיזיים,‏ חברתייםונפשיים בכל קשיש עם מחלה כרוניתממושכת,‏ על איש המקצוע לשאול אתעצמו ‏"האם אופתע אם קשיש זה ימותבמהלך השנה הקרובה?"‏ במידה שהתשובההיא שלילית,‏ יש לנקוט בגישה פרויקטיבית,‏לבצע הערכה יזומה ולדון עם הקשישומשפחתו בנושאים הקשורים לטיפול בסוףהחיים.‏זיהוי ואומדן סימפטומיםעם העלייה בגיל והירידה ברזרבותפיזיולוגיות,‏ מחלות ומצבים פתולוגייםאחרים עלולים להתבטא באופן לא טיפוסי.‏התבטאות לא טיפוסית זו של מצבי חוליבקשישים מקשה על זיהוי ואומדן נכון שלסימפטומים.‏ הקושי מוחמר יותר בנוכחותליקויים קוגניטיביים ובשלבי החייםהסופיים,‏ אז קיימות מספר פתולוגיות בוזמנית.‏ בלבול או שינויים בהתנהגות יכוליםלהיות הביטוי היחידי לכאב לא מאוזן,‏אצירות שתן,‏ חסימת מעיים,‏ גודש ריאתיאו הפרעה במאזן נתרן וסידן.‏ מנגד,‏ אישליטה חדשה על הסוגרים,‏ נפילות חוזרותאו ירידה תפקודית יכולים להיות הביטויהיחידי של גרורה מוחית,‏ אנמיה ודיכאון.‏מעבר לכך,‏ לעתים מתייחסים הקשישיםעצמם לסימפטומים כגון כאב,‏ ירידהבתיאבון או שינוי ביציאות כחלק מתהליךתקין של הזדקנות או חולי ונמנעים מלדווחעליהם.‏העדר ניסיון וידע ברפואת הגיל המבוגרמביא פעמים רבות לאבחון מוטעה אולהתעלמות מסימפטומים או מסימניםקלים שלעתים מייצגים מצבי חולי הפיכיםוברי טיפול.‏ מעבר לכך,‏ פעמים רבות,‏מספר סימפטומים קיימים בו זמניתותורמים לסבל ומצוקה קיומית של החולהומשפחתו,‏ פוגעים באיכות החיים ולעתיםמביאים להתאבדות או לבקשה להמתתחסד.‏ לאור זאת,‏ על מנת לתת מענהאיכותי לחולים אלה,‏ יש לבצע הערכהכוללנית תוך שימוש בכלי הערכה מקובליםכגון:‏ESAS או-‏MSAS (Memorial SymptomScale) Assessment שהוא כלי המודד אתהעוצמה,‏ תדירות ומידת הסבל שמקורםב-‏‎32‎ סימפטומים פיזיים ונפשיים.‏טיפול בכאבכ-‏‎80‎ אחוז מכלל הקשישים סובליםממחלה ניוונית או ממארת המלווה בכאב.‏בספרות מדווח ש-‏‎40-20‎ אחוז מהקשישיםבקהילה סובלים מכאב כרוני ושיעור זהעולה ל-‏‎80‎ אחוז בקרב קשישים בבתיאבות.‏ לקשישים רבים מספר גורמי כאב בוזמנית שמקורם במצבים כרוניים שונים,‏כגון:‏ דלקות פרקים,‏ נוירופטיות עור,‏סוכרת,‏ שברים אוסטיאופורוטיים,‏ מחלתכלי דם פריפרית,‏ פצעי לחץ וכן העדרניידות.‏ לקשישים הלוקים בסרטן מתווסףכאב שמקורו בגידול עצמו או כאב הנובעמהטיפול בממאירות.‏ כאב לא מאוזן,‏במיוחד בקשישים,‏ מלווה פעמים רבותבדיכאון,‏ בירידה קוגניטיבית ותפקודית,‏בהתבודדות,‏ בירידה בניידות ובפגיעה קשהבאיכות החיים.‏למרות נתונים אלה,‏ מחקרים מצביעיםעל העדר אומדן ואיזון אופטימלי של כאבבקשישים ואף חשש לא מוצדק של אנשימקצוע ממתן אופיואידים באוכלוסיה זו.‏מחקר בארה"ב הראה שכ-‏‎40‎ אחוז מכללהדיירים הסובלים מממאירות דיווחו עלכאב יומי,‏ ומעל 25 אחוז מאותם קשישיםשדיווחו על כאב יומי,‏ לא קיבלו טיפולאנלגטי כלשהו.‏ העדר טיפול היה שכיחיותר בקשישים בני 85 ויותר.‏לקשישים הסובלים מדמנציה,‏ סיכוןגבוה יותר להעדר טיפול איכותי בכאבעקב חוסר יכולתם לדווח על כאב בדרכיםמקובלות.‏ כאב בקשיש הדמנטי יכוללהתבטא בהפרעות בהתנהגות,‏ ירידהתפקודית ובלבול גובר.‏ עקב הקושי בזיהויכאב,‏ פעמים רבות מטופלים קשישים אלהבתרופות הרגעה ולא בתרופות נוגדות כאב.‏מחסומים נוספים להעדר טיפולאופטימלי כוללים חשש לא מבוססמהתמכרות,‏ חשש ממשמעות הכאב,‏קשיים כלכלים ונגישות לתרופות.‏ ולמרותהמתואר,‏ לכל קשיש הזכות להיות חופשימכאב.‏כאב בגיל זה יש לאמוד בעזרת כלי מדידהמותאמים.‏ על הערכת כאב להיות מלווהבהערכה קוגניטיבית,‏ בירור השפעת הכאבעל התפקוד היומיומי ונוכחות דיכאון.‏ לאורשכיחות הכאב הגבוהה והימנעות הקשישיםמדיווח על קיומו,‏ יש להניח שהכאב קייםולשאול ‏"עד כמה חזק הכאב?",‏ ולא ‏"האםכואב לך?".‏בחולים עם הפרעה קוגניטיבית מתקדמת,‏אומדן כאב מבוסס על שפת גוף והפרעותהתנהגות.‏ בעזרת כלי מדידה המתאימים46