okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
29<br />
W.A.B.<br />
Warsaw 2008<br />
123 × 195 • 224 pages<br />
hardcover<br />
ISBN: 978-83-7414-426-1<br />
Translation rights: W.A.B.<br />
זוכר שהייתי צמא.<br />
– אז למה אדוני אומר ״איום ונורא״?<br />
– משום שגם זה משהו איום ונורא.<br />
– אדון סטפאן – העיתונאית השמיעה את קולה – אדוני יספר על<br />
מירקה, שאדוני השופט יקשיב.<br />
בעל הבית התיישב ליד השולחן ותמך בכפות ידיו בראשו.<br />
– מירקה... – הוא התחיל. – היתה מבוגרת יותר מהידיד שלך.<br />
הייתה בערך בת תשע עשרה, רק ללכת להתחתן. בחורה יפה. היא<br />
לא הייתה בבית, באו לקחת את ארליך והיא הסתתרה בסמוך<br />
לעיירה, ואדוני אז הוציא מהעיירה את הידיד שלך.<br />
– זה לא הצליח – נזכר מייק.<br />
– לא הצליח. ואלדק רדף אחריכם, אני יודע. חזרתי הביתה<br />
דרך השדות, עייף, בקושי עמדתי על הרגליים כשראיתי שמירקה<br />
רצה לקראתי. שיער פרוע, שיבולי חיטה בשערותיה, עיניים – עיני<br />
מטורפת. צעקתי לה: ״בחורה, לאן את רצה? הסתתרי!״ והיא:<br />
״אני רוצה לאמא, לזיגמוש.״ אני אומר: ״הם כבר אינם, את יכולה<br />
להינצל, חזרי מהיכן שבאת!״ והיא נפלה על הברכיים: ״אדון<br />
סטפאן, שאדוני יירה בי, אני מתחננת לפניך, אני רוצה לאמא!״<br />
ואני השבתי על כך: ״מה זה, את השתגעת? את יכולה לחיות! חבל<br />
על בחורה יפה כל כך!״<br />
– אדוני אמר זאת בדרך אחרת – קבע מייק ללא היסוס.<br />
– נו, כן, אמרתי בדרך אחרת, הייתי אדם פשוט וגס רוח. עבר<br />
בראשי שאם הייתי אומר בצורה יותר עדינה, נבונה... והיא:<br />
״סטפאן, אני מתחננת בפניך, עשה זאת בשבילי, אני רוצה להיות<br />
יחד עם אמא, הרי אני אמות גם ככה. זו בקשתי האחרונה וזה מה<br />
שנחשב. הרי יש לך אקדח, תירה.״<br />
– היא בכתה?<br />
– אני משער שלא. הוצאתי את האקדח מאחורי החגורה ויריתי<br />
ישר בלב. כדי שהיא לא תתענה. גררתי אותה מהשביל לשוליים,<br />
הנחתי אותה כאילו הייתה חיה, רגליה היו מעורטלות עד לפה, אז<br />
כיסיתי את ברכיה בשולי שמלתה. בלילה הגעתי עם עגלה, שמתי<br />
אותה עליה, הסוסה חרחרה – אדוני יודע, הסוסים, אם אינם<br />
רגילים, לא אוהבים מטען שכזה. הבאתי אותה לבית הקברות<br />
היהודי, חפרתי קבר, קברתי. הכל בסוד.<br />
– למה בסוד?<br />
– לא היו משבחים אותי על זה.<br />
– והאם התוודית בפני הכומר על זה?<br />
– לא.<br />
– את הרצח הזה אדוני לא החשיב לחטא?<br />
– זה היה חטא. יכולתי שלא להרוג. – לאחר רגע. – ההם היו<br />
הורגים אותה, והיא רצתה שאני אעשה את זה. לא יכולתי לסרב.<br />
נו, אמור לי, אדוני – יכולתי?<br />
אניה אמרה בזעם:<br />
– יכולת להציל.<br />
– היא רצתה לאמא. – הוא דיבר, ועיניו מושפלות, בוהות בשולחן.<br />
– לעיתים קרובות זה עומד לי לפני העיניים: היא מתחננת – על<br />
הברכיים – סטפאן, זו בקשתי האחרונה. ואני יורה. לא סירבתי.<br />
– הרים את ראשו. – ואדוני השופט, מה אדוני חושב על כך?<br />
השופט מרפי סיגל לעצמו נימת דיבור כמעט משרדית.<br />
– לא טיפלתי בתיק שכזה.<br />
כשנפרדו, מייק שאל:<br />
– אדוני יודע איזה טכס יש מחר?<br />
הגנן הנהן בראש.<br />
– אני יודע.<br />
וזהו זה.<br />
תרגום מפולנית: בוריס גֶרּוס<br />
יוזף חן שחקן הפינג-פונג
Change language