okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
איגנאצי קרפוביץ‘ מחוות<br />
כשאחי<br />
היה צריך לעבור מעל רגליי המושטות<br />
קדימה, נהג לומר ״קח את האיברים<br />
המושתלים הללו מכאן״. כאשר אמא<br />
פחדה ממשהו, הייתה מתחילה לאכול. היא חששה יותר לאחרים<br />
מאשר לעצמה. לפני מותו של אבא היתה קרובה לגיל מאה.<br />
כשלאבא היה מצב רוח טוב הוא היה לוקח אותי על כתפיו. כשלי<br />
היה מצב רוח טוב, הייתי מעביר את הזמן במחשבותי עם המשפחה<br />
והחברים. כשזוזה התחילה לחבב מישהו, נעשתה – ליתר ביטחון -<br />
לא חביבה. כשביקרתי את סבתא בהיותי סטודנט היא בכתה מרוב<br />
אושר. היא מתה מהתייבשות. לא באתי ללוייה, הייתי בחוץ לארץ<br />
בזכות מלגת לימודים. אמא חשבה שאין צורך להודיע לי. כאשר<br />
אחי ראה את דמו שלו, היה מתעלף. כשאמא ראתה דם של מישהו,<br />
הייתה מתחילה לפעול במהירות, אפס פאניקה. היתה עוברת מהליך<br />
להליך באיזמל קר, שחתך את רקמת המציאות. כאשר נוכחתי<br />
לדעת שאינני כשרון יוצא מהכלל, אלא רק חרוץ מעת לעת, רציתי<br />
לגמור עם העבודה אחת ולתמיד. כאשר אבא מת, התחלתי לחשוב<br />
שהחברים שלי החלו למות. התביישתי בעצמי: אבא לא היה חבר<br />
שלי. את החברים אפשר לבחור. כאשר ביקרתי את קאשיה בפעם<br />
הראשונה בבית החולים, אני חושב שהיא כבר ידעה. כשאני צופה<br />
אל העתיד, אני רואה רק את מצבות ההורים. כשאני מביט בעברי,<br />
אני רואה את העתיד.<br />
גרורות.<br />
זיעה, שומן וחלב, רוק, ריר ומרה.<br />
יש לשער שדבר מלבד הגוף האנושי<br />
השלם והסגור לא יהיה מסוגל להוציא<br />
מעצמו. מלבד זאת, עוד צליל ממיתרי הקול. לעיתים דימום מהאף,<br />
מהריאות, דימום בשתן. אצל נבחרים מופיעים פצעי הסטיגמטה.<br />
ודמעות. את מי היא תזמין ליום ההולדת? שאלה אמא שוב ביום<br />
למחרת. אינני יודע איך להבין את השאלה הזאת. האם היא<br />
אוטומטית )השבץ של דצמבר(? חסרת מחשבה )אמא שכחה שאין<br />
לי חברים בביאליסטוק(? ואולי רעת לב )״את אחי״ – זו הייתה<br />
התשובה עם מספר הנקודות הרב ביותר(?<br />
״את פאבל״, אני משיב. ״את פאבל״, חוזרת אמא כמו הד בנימה<br />
מרירה. כבר בבית החולים, בצד השני, כשתפסתי בגומיה, החלטתי<br />
שאני אחשוב קצר, לא יותר מאשר המנה המומלצת. לא אתן<br />
למשפטים לרתק אותי, למילים לחטוף אותי: אשאר נאמן לאהבה<br />
הראשונה, המאולצת – לעצמי. אחר כך, אינני יודע מתי, כעבור זמן<br />
קצר, אכריח את עצמי לערוך סיכום. את תוכן הסיכום אני יודע,<br />
מה שנשאר הוא המסקנות. את המסקנות אינני יודע, מאוחר מדי<br />
להסיק מסקנות.<br />
הפשיטו את האדם באופנים שונים. הערטול הפשוט ביותר הוגבל<br />
ללבוש )משחק אמת או חובה, למשל(. שיטה קצת יותר מורכבת<br />
התבססה על חלוקה לשניים: הנפש והגוף. ערטול קצת יותר אצילי,<br />
מורכב מדי לעולם צרכני – פרי תכנון )לאסונו שלו, אני חושב<br />
בשימחה לאיד( של הקתוליות הרומית - נכשל משום שתבע שכל<br />
גמיש, סכולסטי. אני חושב על החלוקה האנושית לשלושה: הגוף,<br />
הנפש והרוח.<br />
הרוח היא המסתורית ביותר, היא המציאות המובנת מאליה<br />
וההכרח שחודר לכל גוף. הרוח היא גדולה יותר מהאישיות, אך<br />
צורתה נבנית על פי הפרט. אי אפשר לראות את הרוח, היא מזכירה<br />
את האוויר הנוכח תמיד. היעדר הרוח גורם לחוסר נשימה, למוות<br />
בטוח ומלא כאב. בית בית-דין שדה לא יתכנס.<br />
ערטול האדם התקדם במאה העשרים. ראשית כל, הביקיני, אחר<br />
כך פשטו את העור. המשטרים הטוטליטריים העלו בעשן את הנפש<br />
במיליונים. ניצחו ההוליסטים, אמני הפודינג האינטלקטואלי, אדוני<br />
הפשטנות. הנפש נותקה מן הגוף. היא שרדה במשפטים כנושא,<br />
למשל, או כשם עצם מיושן. אין משתמשים בנפש, אפילו זו של המגהץ<br />
עומדת בעליות הגג ובמוזיאונים. מלבד הנטיות להיפוכונדריה גיליתי<br />
נטייה לסוליפסיזם. הסוליפסיזם, שנבדק מחדש באמצעות הפרטים<br />
והאירועים, החשבונות ומצב החשבון, לא יכול היה להתפתח במידה<br />
כזאת שתקל על מי שנושא בעולו. הסוליפסיזם נותר חזיון מפתה,<br />
בלתי מושג, וכפי שקרה - גרם למנכוליה.<br />
אולי השריד האחרון של הסוליפסיזם הוא השכנוע המגוחך למדי<br />
שהגוף האנושי מייצר לא רק אנרגיה חשמלית, כמו סוללה על שתי<br />
רגליים – מחשבה לא קיימת ללא חשמל: הַ אֲ פָ לה מוחלטת היא<br />
ריק מושלם, מדבר שבו אין יותר רעיונות למכשירים – אולם זה גם<br />
הזמן. בגוף האנושי חייב להיות איזה איבר אחרי השלושים ושבעה,<br />
איבר שמחכה כל הזמן שיגלו אותו, גרורה שמפיקה זמן. הגופים<br />
מפיקים זמן. ככל שהגופים רבים יותר, כך הזמן רב יותר. ככל<br />
שהזמן רב יותר, כך הסיכוי לשימוש בזמן קטֵ ן. הגרורה בת הזמן<br />
החלה להתקלקל בגופי עוד קודם לכן. לא שמתי לב לרגע, אם בכלל<br />
רגע שכזה חל מתישהו, כשמשהו החל להשתבש עם הזמן. הוא נע<br />
בקפיצות, מאירוע לאירוע, נתקע כמו מערכת הפעלה לשבועות<br />
רבים: אני רואה אז את המסך הכחול של המוות – שגיאה קריטית,<br />
אין כמעט סיכוי להציל את הנתונים מהזכרון הפנימי; מה שמבדח<br />
הוא שראשי התיבות RAM פירושם זכרון בגישה חופשית. צריך<br />
להפעיל את העולם מחדש. RESET היא מילה שדחקה את רגליהם<br />
של גלגולי הרוח הקדומים יותר.<br />
תרגום מפולנית: בוריס גֶרּוס<br />
56
Change language