okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
okladka - Instytut KsiÄ Å¼ki
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
אנדז‘יי סְ טָ אשְ יּוק פאדֹו<br />
רּודניאני<br />
זהו סיפור מסלובקיה.<br />
צריך להגיע לסְ ּפיסְ קָ ה נוֹבָ ה וְ יֶס כדי<br />
לנסוע משם עוד עשרה קילומטרים<br />
אל תוך ההרים. בדרך חולפים על פני מַ רְ קּושוֹבְ צֶ ה, שבה נמצא<br />
ארמון הרוקוקו של משפחת המגנאטים ההונגרית מַ ריאסי. צלליתו<br />
האגדית נראית כמעט סוריאליסטית על רקע המבנה המט ליפול.<br />
למרגלות הארמון גוררים צוענים עגלות עמוסות בעצים. בצדו השני<br />
של גן הארמון עומד בית קיץ שנבנה בשלהי המאה ה-18 על ידי<br />
אחד מבני מריאסי עבור הקיסר יוזף השני. הקיסר היה אמור לבוא<br />
לביקור ונדרש במבנה מגורים שיהלום את הוד רוממותו. אולם<br />
הוד רוממותו לא בא לבסוף. כיום ניתן להשקיף מחלונות בית<br />
הקיץ המשוחזר על הדרך והנהר, בו מכבסות נשים צועניות בדים<br />
צבעוניים וחבורת ילדים שזופים משתעשעת בין נתזי מים כסופים.<br />
אבל עד שמגיעים לרודניאני צריך לעשות עוד כברת דרך. נוסעים<br />
אל תוך העמק ובהדרגה נעשה חשוך יותר. מצד ימין עומדים היכלים<br />
הרוסים כלשהם, שיכוני בטון גדולים עם עשרות חלונות שבורים.<br />
נדמה שכל אלו מתו וקפאו מזמן. נמשכים שם פסי רכבת וניתן<br />
לראות שרידי קרונות, רציפים ומנופים מחלידים. מיד אחרי אזור<br />
התעשייה המת הזה מתחילות לצוץ גבעות ירוקות, ואם נתעקש,<br />
אזי דרך יערות, שבילים ונתיבים תיירותיים, נוכל למצוא את עצמנו<br />
תוך יומיים-שלושה על גבול הונגריה בדרום. אולם הפעם תיאלץ<br />
רודניאני לספק את מטרת המסע וכאשר העמק מתפתל הלאה ניתן<br />
להבחין שעל נוף דמוי-ירח זה חיים אנשים. מתוך בקתות הלבנים,<br />
שאולי היו בעבר מבנים של תחנת רכבת, נישא עשן המשחיר את<br />
הגגות הארעיים המורכבים מפיסות פח מחליד. מבין ערמות הזבל<br />
הבוערות באש חנוקה צוהלת חבורת ילדים שחומי-עור. קשה לקבוע<br />
אם הם רק משתעשעים או מנסים לדלות משהו מבין הררי האשפה.<br />
האדמה כאן מעלה עשן, נוטפת צחנה ומתקבל הרושם שעורם של<br />
הילדים קיבל את גונו השחור כתוצאה מהעשן. אלמלא תזזיותם<br />
ושמחת החיים שלהם, אפשר היה לחשוב שבהגיעך לרודניאני, אתה<br />
מגיע לגיהינום.<br />
כיום רודניאני הוא ישוב הררי הסמוך למכרה שאינו פעיל. מזה<br />
שבע-מאות שנה כרו כאן כסף, כספית, נחושת וברזל. עכשיו הכל<br />
גוסס. אי אפשר למצוא כאן משהו יפה. בנייניה הקודרים של<br />
העיירה מכווצים בצדה הימני לכדי בקעה צפופה. הדרך משתפלת<br />
בפניות חדות במעלה ההר. לבסוף ניתן לראות כיצד, במשך מאות<br />
שנים מישהו חצב מן ההר סלעים, עפרות מתכת והותיר חור<br />
עצום באדמה. בקרקעיתו חיים הצוענים באוהליהם או בבקתות<br />
הבוץ שלהם השקועות במעמקים כאילו הושלכו לשם מתוך גחמה<br />
חולפת של בורא-עולם זדוני כלשהו. היום מתחיל שם מאוחר יותר<br />
ומתקצר. הקירות הסלעיים מתנשאים באנכיות לגובה של כמה<br />
עשרות מטרים. אין שמץ של ספק – כך נראה הגיהינום. גיהינום<br />
שמישהו אכלס ומנסה לחיות בו. אלף צוענים בנו שם ישוב המזכיר<br />
נס מאולתר. הסככות, הבקתות והאוהלים נראים כאילו בכל רגע<br />
עלול משב-רוח לתלוש אותם, כאילו מטר גשם יכול היה להציף<br />
אותם כליל. האנשים, שאין להם דבר בבעלותם, התגוררו במערה<br />
שכל עושרה נבזז ונותרה ממנה רק אדמה עקרה. אנשים חסרי-כל<br />
חיים במקום שאין בו כלום.<br />
עליבותו של נוף זה הפכה למעין מטפורה. מעודי לא ראיתי מקום<br />
כה מקולל, אשר בו בזמן התנהלו בו חיים כה נורמליים. לצד אם<br />
הדרך, כמה עשרות מטרים למעלה, כאילו מרחפת מעל פני האדמה,<br />
עמדה רחבת בטון וכמה בניינים אפורים הרוסים הנראים כשרידים<br />
של משרדי המכרה. ברחבה זו התהלכו מאות אנשים אנה ואנה,<br />
התאספו ופטפטו, כאילו טיילו להנאתם בשדרה. כיוון שלא היה<br />
להם עיסוק אחר, שנהנו איש מחברת רעהו. הדבר הזכיר אלגוריה<br />
של יום ראשון או כל יום חג. הקהל היה מלא חיים, מגונדר, צבעוני<br />
ובו-זמנית גם עצל. כיוון שאיש לא נזקק להם, התפנו להיות במחיצת<br />
אנשים כמותם. הרגו בצוותא את הזמן. הבטתי בהם ושיוויתי לנגד<br />
עיני את עתיד העולם ההולך ומפוצץ מאוכלוסין. מישהו יאמר להם<br />
בוודאי שהם, פשוט. מיותרים - אין עבודה בשבילם, אין מקום, אין<br />
אפשרויות, הכול כבר עומד להיסגר, ואלה שלא יתפסו את מקומם,<br />
ייאלצו לחדול ממעש, לשוטט ולנהל שיחות-חולין לכל שארית<br />
חייהם או לנצח-נצחים על איזו מן רחבת בטון.<br />
אבל מספרם יהיה הרי כה גבוה, עד שהעולם עלול להיבקע לשני<br />
חלקים, שאחד מהם יצטרך להיסגר בפני השני. כי למי נחוצה<br />
באמת, למשל, יבשת אפריקה? ככל הנראה רק לשכירי חרב, לגיון<br />
הזרים וסוחרי יהלומים. וגם לכל מני פנטזיונרים שחלמו בילדותם<br />
על מסעות למקומות רחוקים. בשביל כל היתר אפריקה יכולה<br />
לחדול מלהתקיים. בדיוק כפי שהצוענים האלה מרודניאני יכלו<br />
לחדול מלהתקיים עם קיומם הא-היסטורי, משוללי ּכְ תָ ב ואף מדינה<br />
משלהם. אולם לגבי העניין האחרון אין זו קביעה נחרצת: מומחים<br />
לדמוגרפיה טוענים שבקצב הצמיחה הטבעית , בעוד כחמישים שנה<br />
יהוו הצוענים רוב לא רק ברודניאני, כי אם בסלובקיה כולה. וכך<br />
יש לפולין סיכוי שמעבר לגבוֹלה הדרומי תשכון המדינה הצוענית<br />
הראשונה בהיסטוריה.<br />
תרגום מפולנית: עילי הלפרן<br />
52
Change language