איגנאצי קרפוביץ‘ מחוות כשאחי היה צריך לעבור מעל רגליי המושטות קדימה, נהג לומר ״קח את האיברים המושתלים הללו מכאן״. כאשר אמא פחדה ממשהו, הייתה מתחילה לאכול. היא חששה יותר לאחרים מאשר לעצמה. לפני מותו של אבא היתה קרובה לגיל מאה. כשלאבא היה מצב רוח טוב הוא היה לוקח אותי על כתפיו. כשלי היה מצב רוח טוב, הייתי מעביר את הזמן במחשבותי עם המשפחה והחברים. כשזוזה התחילה לחבב מישהו, נעשתה – ליתר ביטחון - לא חביבה. כשביקרתי את סבתא בהיותי סטודנט היא בכתה מרוב אושר. היא מתה מהתייבשות. לא באתי ללוייה, הייתי בחוץ לארץ בזכות מלגת לימודים. אמא חשבה שאין צורך להודיע לי. כאשר אחי ראה את דמו שלו, היה מתעלף. כשאמא ראתה דם של מישהו, הייתה מתחילה לפעול במהירות, אפס פאניקה. היתה עוברת מהליך להליך באיזמל קר, שחתך את רקמת המציאות. כאשר נוכחתי לדעת שאינני כשרון יוצא מהכלל, אלא רק חרוץ מעת לעת, רציתי לגמור עם העבודה אחת ולתמיד. כאשר אבא מת, התחלתי לחשוב שהחברים שלי החלו למות. התביישתי בעצמי: אבא לא היה חבר שלי. את החברים אפשר לבחור. כאשר ביקרתי את קאשיה בפעם הראשונה בבית החולים, אני חושב שהיא כבר ידעה. כשאני צופה אל העתיד, אני רואה רק את מצבות ההורים. כשאני מביט בעברי, אני רואה את העתיד. גרורות. זיעה, שומן וחלב, רוק, ריר ומרה. יש לשער שדבר מלבד הגוף האנושי השלם והסגור לא יהיה מסוגל להוציא מעצמו. מלבד זאת, עוד צליל ממיתרי הקול. לעיתים דימום מהאף, מהריאות, דימום בשתן. אצל נבחרים מופיעים פצעי הסטיגמטה. ודמעות. את מי היא תזמין ליום ההולדת? שאלה אמא שוב ביום למחרת. אינני יודע איך להבין את השאלה הזאת. האם היא אוטומטית )השבץ של דצמבר(? חסרת מחשבה )אמא שכחה שאין לי חברים בביאליסטוק(? ואולי רעת לב )״את אחי״ – זו הייתה התשובה עם מספר הנקודות הרב ביותר(? ״את פאבל״, אני משיב. ״את פאבל״, חוזרת אמא כמו הד בנימה מרירה. כבר בבית החולים, בצד השני, כשתפסתי בגומיה, החלטתי שאני אחשוב קצר, לא יותר מאשר המנה המומלצת. לא אתן למשפטים לרתק אותי, למילים לחטוף אותי: אשאר נאמן לאהבה הראשונה, המאולצת – לעצמי. אחר כך, אינני יודע מתי, כעבור זמן קצר, אכריח את עצמי לערוך סיכום. את תוכן הסיכום אני יודע, מה שנשאר הוא המסקנות. את המסקנות אינני יודע, מאוחר מדי להסיק מסקנות. הפשיטו את האדם באופנים שונים. הערטול הפשוט ביותר הוגבל ללבוש )משחק אמת או חובה, למשל(. שיטה קצת יותר מורכבת התבססה על חלוקה לשניים: הנפש והגוף. ערטול קצת יותר אצילי, מורכב מדי לעולם צרכני – פרי תכנון )לאסונו שלו, אני חושב בשימחה לאיד( של הקתוליות הרומית - נכשל משום שתבע שכל גמיש, סכולסטי. אני חושב על החלוקה האנושית לשלושה: הגוף, הנפש והרוח. הרוח היא המסתורית ביותר, היא המציאות המובנת מאליה וההכרח שחודר לכל גוף. הרוח היא גדולה יותר מהאישיות, אך צורתה נבנית על פי הפרט. אי אפשר לראות את הרוח, היא מזכירה את האוויר הנוכח תמיד. היעדר הרוח גורם לחוסר נשימה, למוות בטוח ומלא כאב. בית בית-דין שדה לא יתכנס. ערטול האדם התקדם במאה העשרים. ראשית כל, הביקיני, אחר כך פשטו את העור. המשטרים הטוטליטריים העלו בעשן את הנפש במיליונים. ניצחו ההוליסטים, אמני הפודינג האינטלקטואלי, אדוני הפשטנות. הנפש נותקה מן הגוף. היא שרדה במשפטים כנושא, למשל, או כשם עצם מיושן. אין משתמשים בנפש, אפילו זו של המגהץ עומדת בעליות הגג ובמוזיאונים. מלבד הנטיות להיפוכונדריה גיליתי נטייה לסוליפסיזם. הסוליפסיזם, שנבדק מחדש באמצעות הפרטים והאירועים, החשבונות ומצב החשבון, לא יכול היה להתפתח במידה כזאת שתקל על מי שנושא בעולו. הסוליפסיזם נותר חזיון מפתה, בלתי מושג, וכפי שקרה - גרם למנכוליה. אולי השריד האחרון של הסוליפסיזם הוא השכנוע המגוחך למדי שהגוף האנושי מייצר לא רק אנרגיה חשמלית, כמו סוללה על שתי רגליים – מחשבה לא קיימת ללא חשמל: הַ אֲ פָ לה מוחלטת היא ריק מושלם, מדבר שבו אין יותר רעיונות למכשירים – אולם זה גם הזמן. בגוף האנושי חייב להיות איזה איבר אחרי השלושים ושבעה, איבר שמחכה כל הזמן שיגלו אותו, גרורה שמפיקה זמן. הגופים מפיקים זמן. ככל שהגופים רבים יותר, כך הזמן רב יותר. ככל שהזמן רב יותר, כך הסיכוי לשימוש בזמן קטֵ ן. הגרורה בת הזמן החלה להתקלקל בגופי עוד קודם לכן. לא שמתי לב לרגע, אם בכלל רגע שכזה חל מתישהו, כשמשהו החל להשתבש עם הזמן. הוא נע בקפיצות, מאירוע לאירוע, נתקע כמו מערכת הפעלה לשבועות רבים: אני רואה אז את המסך הכחול של המוות – שגיאה קריטית, אין כמעט סיכוי להציל את הנתונים מהזכרון הפנימי; מה שמבדח הוא שראשי התיבות RAM פירושם זכרון בגישה חופשית. צריך להפעיל את העולם מחדש. RESET היא מילה שדחקה את רגליהם של גלגולי הרוח הקדומים יותר. תרגום מפולנית: בוריס גֶרּוס 56
איגנאצי קרפוביץ‘ מחוות 57 Wydawnictwo Literackie Cracow 2008 148 × 210 • 240 pages paperback ISBN: 978-83-08-04260-1 Translation rights: Wydawnictwo Literackie Contact: Wydawnictwo Literackie