ברֹוניסלב שְ ווידֶ רְ סקי אסיסטנט המוות אני מניח לאט על השולחן המשרדי את הטופס שמולא בצורה לא מדויקת, כמעט בסמוך לשני תצלומים צבעוניים במסגרות מוזהבות. בראשון מחייכים שני ילדים קטנים שמנמנים. לראשיהם קסדות פלסטיק של ויקינגים עם קרניים, שבאמצעותן הם מוכנים לדקור בכל רגע איזשהו אויב מנוול. בתמונה השנייה מופיעה הפקידה היושבת לפניי, כשהיא שקועה בשיחה אינטימית עם ּפִ יָה קְ יֶירְ סְ גוֹר, מנהיגת ״מפלגת העם הדני״ Folkeparti( )Dansk הלאומנית, הרוחשת איבה יוקדת לזרים. אני נזכר, שלא מזמן השווה פעיל מסוים של מפלגה זו את המוסלמים ל״תאים סרטניים, ההורסים את גופה הבריא של החברה הדנית״. – לבן? – אומרת הפקידה בהפתעה גמורה – חשבתי שאליי באים רק שחורים. אבל, מה שנכון, אנחנו רואים צבעים על דרך הניגוד. ככלות הכל, בלי שחור אין לבן ולהיפך – ומצחקקת לה בשקט. דומני שביבשת האירופית קשור חוש ההומור שלנו, ולבטח חוש הצדק האירוני, לאמונה עמוקה שצבעים אינם חפים מפשע. שלבן הנו רציני יותר, ואף מכובד יותר משחור או אדום ובוודאי יותר מצהוב. – כן, לבן לגמרי – אני עונה תוך רכינה קדימה, כדי שתוכל להיווכח במו עיניה שאני דובר אמת מעל לכל צל של ספק. – אבל אתה גר עם שחורים – היא מגיבה, תוך שהיא מדקלמת את כתובתי מתוך הטופס. זו אמת. יש לי חדר בגטו-בטון, כפי שכינתה העיתונות את השכונות האלו. בעבר התגוררו בגטאות יהודים, כיום בונים אותם באירופה עבור מוסלמים. אין ספק שבמקום בו אני גר, בין אנשים שמוצאם משלושים ארצות ויותר, אנשים שצבע עורם צהוב, חום ושחור לחלוטין – הנני הלבן היחיד. אבל בנוסף אני גם יהודי, על כן יש לי הרגשה שחזרתי הביתה. אל הגטו עברתי זמן קצר אחרי גירושיי, כשנותרתי לגמרי לבד. האישה לקחה גם את הילד. באותו זמן חשבתי פעם ראשונה על התאבדות. – לא – אני עונה, תוך שאני מניח את כף היד על שולחנה – אני גר לבד. – שמי הוא מֶ טֶ ה – אומרת האישה בשקט. היא שולחת את ידה מלפניה, כדי לעצור אותי. היא כבר לא מסתכלת על הנייר המונח לפניה: – אל תתקרב מדי... לא, אל תושיט יד, מי יודע במה נגעת לפני רגע. אתם, הזרים, כולכם אותו הדבר. כל הזמן אתם מחפשים משהו, אם לא באף, אז בכיסים. תמיד רוצים לדבר, לפני שמקשיבים. אל תשב על הכיסא, זה לא יימשך זמן רב. עמוד, כן, שם, בצדו השני של השולחן. עמוד בשקט, הפה על מנעול kæftt( .)hold עכשיו אני מדברת. למרות זאת היא משתתקת ורוכנת על הניירת שלי. – פולני? – היא שואלת לבסוף, אולם זה נשמע יותר כמו חוליגן, נווד, ציניקן. אני שותק. תמיד היו לי בעיות עם המוצא שלי, כי אמי היהודיה, כדי להסתיר את חוסר-אנושיותה, חזרה ואמרה השכם והערב שהיא פולניה, ואבא שלי, פולני וקומוניסט, טען שהכי טוב להיות רוסי. אני בתורי חשקתי להיות דני בקופנהגן, אבל כל מלה שלישית הסגירה אותי לצד האויב. – כן, גם פולני – אני משיב, אבל דווקא הדָ גֵש, שמוקם מאוחר מדי במלה השלישית, לא מאפשר לה להבין את האירוניה. – הקשב, – היא אומרת – יש לי עבורך עבודה בהוספיס, עם אדם גוסס. איש בודד. בלי משפחה. הגיע לא מזמן לדנמרק מפולין ופתאום כך – ללא שום התרעה מוקדמת ועל חשבון אחרים – הוא גוסס. בדיוק התפטר מישהו שטיפל בו במשך כמה ימים ולא נמצא עבורו מחליף, כך שאתה יכול להתחיל כבר מחר. לתפקיד שלך קוראים – Dodens-assistant אסיסטנט מוות – נשמע ממש כמו תואר אוניברסיטאי, לא? – והיא צוחקת, תוך שהיא מהדקת את פיה, אולי השיניים שלה לא לגמרי בסדר, ואולי דווקא להיפך – יש לה שיניים חדות וגדולות במיוחד, ממש כמו של זאב, ולכן היא מסתירה אותן? אבל אותי זה לא מצחיק. אני הרי יודע מה זה קפיטליזם. לעת עתה אני מחזיק את קצה הלשון שלי מאחורי השיניים. אני רק שואל בעדינות: – אין אולי משהו קרוב יותר לחיים? משהו קונסטרוקטיבי יותר, כמו ריצוף בתים? היא מעלעלת בניירת. ״mening gi׳r livet Arbejde״ )עבודה נותנת משמעות לחיים(, היא יורה בסוף את ׳מכתם החוכמה שקרוב לוודאי הניע אותה מלכתחילה לחפש עבודה בלשכת התעסוקה. על כך אני עונה באותה השפה, שבכל זאת אינה זרה לי: – לתשומת-לבך, דעי נא שהיא החלה לתת את המשמעות הזו רק לא מזמן. היוונים והרומאים של העת העתיקה למשל, כינו אנשים עובדים עבדים, כמו גם כלבים, חזירים וכבשים ולא היו מוכנים בכלל לשמוע שלחייהם השחורים ומעלי הצחנה יש איזושהי משמעות. עבודה? היא הייתה קיימת רק כעונש. זה רק הקפיטליזם שהפך את העבודה – ולא את האמנות, הדת או השירה – למהות הקיום האנושי. היא מביטה בי בעוינות. אם היא לא הבינה כלום, זה משום שאסור לה לתפוס זאת. אני הרי מדבר לאט וברור. היא מכחכחת בגרונה, 32
33 W.A.B. Warszawa 2007 125 × 195 • 504 pages hardcover ISBN: 978-83-7414-252-6 Translation rights: W.A.B. אולי בשביל לתקן את מצב רוחה, ואולי את הדיקציה הדנית, שכבר הספיקה להזדהם משהו מהדיפתונגים הזרים של מחפש העבודה הלבן. עכשיו היא מביטה על האף שלי, שבעצם אינו לגמרי שלי, כי הועבר אליי מאימא מבלי שהצלחתי להחזירו בזמן. לרגע אני חושש שהיא עומדת להאשים אותי בנשיאת קניין של מישהו אחר. אבל במהרה היא משפילה את מבטה ומתחילה שוב לחפש משרה פנויה. היא הופכת את הניירות, מהרהרת קלות, מביטה עוד הפעם בנתונים שלי. – לשום-דבר אתה לא מתאים – היא קובעת בהחלטיות – אתה יודע שהדנים שופטים זרים לחומרה. – לחומרה, אבל בהגינות – אני אומר ומאריך קלות את המילים, כי בקורס דנית לזרים מטעם המדינה לימדה אותי הינדית אחת. – מדען, סופר... – קוראת מֶ טֶ ה מתוך הניירות – האם אתה סבור שאתם באמת נחוצים לאנשים? – מה פתאום! לא, לא בדנמרק – אני מהנהן בהקלה, באופן משכנע, כי הכחשה יוצאת לי הכי טוב בכל שפה. תרגום מפולנית: עילי הלפרן ברֹוניסלב שְ ווידֶ רְ סקי אסיסטנט המוות