∑ המבול, אותו אירוע מיתולוגי המתואר בתנ"ך ובכתבים קדומים אחרים, ממשיך לשלהב את הדמיון ולעורר את תשומת לבם של חוקרים מרחבי העולם גם בימינו-אנו. בספטמבר 2007 פרסמו החוקרים כריס ס.מ. טרני (Turney) והיידי בראון (Brown) מאמר שבו הם גורסים, כי המבול התנ"כי התרחש בעקבות הצפה של אזור הים השחור. בכך הם חוזרים על טענתם של ויליאם רייאן (Ryan) ווולטר פיטמן (Pitman) מ-1998. לדעתנו יש להפעיל את "התער של אוקאם" גם לגבי המחקר הזה, כלומר, גם אם היתה הצפה של אזור הים השחור עקב עליית פני הימים בכלל והים התיכון בפרט בתקופה הניאוליתית, לפני כ-8,000 שנה, הרי אין להצפה זו קשר עם המבול התנ"כי, שלדעתנו התרחש במסופוטמיה לפני כ-5,000 שנה. סיפורי המבול במזרח התיכון במיתולוגיה של רבות מאומות העולם מופיעים סיפורים על מבולים ועל שיטפונות הרסניים. לכל הסיפורים מאפיינים דומים, כגון חלקי יבשת ששקעו ונעלמו, אוכלוסיות שטבעו וניצולים ששרדו בדרך זו או אחרת. סיפורים אלו הם, ככל הנראה, הד לאסונות שהכו אזורים שונים של העולם שבהם ישב המין האנושי מאז תום עידן תקופות הקרח. אסונות כאלו עדיין קורים ומתרחשים מעת לעת גם בימינו אלה, בעת אירוע אקלימי או גאולוגי חריג. סיפור מבול הדומה וקרוב מבחינה תרבותית וגאוגרפית לזה הידוע לנו מהמקרא נמצא בלוחות כתבי היתדות הכתובים בשפה השומרית והאכדית, שנמצאו במסופוטמיה ובארצות אחרות במזרח התיכון, ואפילו בשבר קטן שנמצא במגידו. השפה השומרית רווחה כשפת דיבור בקבוצת ערי-המדינה שהתפרשה על פני דרום מסופוטמיה החל מהאלף החמישי ועד סוף האלף השלישי לפנה"ס. אחר-כך התחלפה שפת הדיבור באכדית, ששימשה את האוכלוסייה ממוצא שמי שיישבה את מרכז מסופוטמיה, שלאחר תהפוכה פוליטית, הפכה להיות בבל. השומרית נשארה שפת הקודש של התרבויות במזרח הקדום, בדומה ללטינית במערב אירופה או לסינית הקלאסית בארצות המזרח הרחוק, עד הכיבוש היווני במאה ה-4 לפנה"ס. קרוב לוודאי שסיפור המבול, שהיה מסורת שבעל פה שעברה מדור לדור, הועלה על הכתב כבר בתקופה המוקדמת של שושלת המלכים השומרים, דהיינו בין 2,900 ל-2,700 שנים לפנה"ס, גם אם אין הוכחות מוצקות לכך. הסיפור השומרי הראשון הידוע לנו שנמצא בכתב מתוארך למחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס, ומתאר את המבול. ממצא זה נמצא בעיר ניפור בתחילת המאה ה-20 (החוקר ארנו פובל, ,Poebel פרסם את הממצא כבר ב-1914). מדובר בשבר תחתון של לוח המכיל בערך את השליש האמצעי של אגדתו של זיוסודרה ,Ziusudra) "חיים של ימים ארוכים"), מלך אחת הערים בשומר. מכיוון שתחילת הסיפור וסופו חסרים, איננו יודעים באיזו עיר שלט זיוסודרה ואיך נגמר הסיפור. את הסיפור במלואו אנו לומדים מאפוס גילגָמֶש, המתוארך לסוף האלף השני ותחילת האלף הראשון לפני הספירה, והכתוב באכדית. שמו של גיבור הסיפור הוא אותנפישתים ,(Utnapishtim) איש צדיק מהעיר שורופאק, גם היא בארץ שומר. הגרסה המוכרת והידועה ביותר של הטקסט היא הלוח ה-11 מאפוס גילגמש, שנמצא בספרייתו של אָשרבַּניפָּל בנינווה במצב שימור מצוין. ידוע לנו כי העתקים ותרגומים קדומים נמצאו בארכיון הממלכתי בחתושש (בוג‘אזקיוי של היום), בירת החיתים באנטוליה, ובמקומות אחרים. קיימת גם דמות ספרותית בשם אטרהזיס ,Atrahasis) ”החכם מאוד“); השאלה אם דמותו של אטרהזיס היא דמות נפרדת משני הגיבורים הנזכרים לעיל — לא נפתרה. ככל הנראה, זהו שם תואר של אותנפישתים, המופיע גם ביצירות ספרותיות אחרות, דוגמת השיר על אתנה (Etana) ואדפה ,(Adapa) שבמרוצת הזמן קיבל ”עצמאות“ כגיבור בפני עצמו. בכל האפוסים העתיקים הללו אנו מוצאים את ההסבר לאסון בכעס של האלים ובאכזבתם מבני המין האנושי, שאותו בראו, בגלל התנהגותם הלא-נאותה של יצירי כפיהם. אכזבה זו הביאה את האלים להחלטה להכחיד את האנושות בטביעה, ובדרך זו לנקות ולטהר את העולם. ההכחדה נמנעה בעקבות התערבות של אלוהות נדיבת-לב שהורתה לאיש נבחר לבנות ספינה-תיבה ולצוף על מי המבול עם משפחתו. כפי שראינו, לאנוש הנבחר הזה היו שמות שונים: בגרסה השומרית שמו זיוסודרה (Ziusudra) ובגרסה הבבלית שמו הוא אותנפישתים .(Utnapishtim) איננו יודעים אם 021 ‡ÈÏÈÏ‚ ÈappleÂÈ ≤∞∞∏
¢Ï·Ӊ¢ øÈ˙Ó ÔÎȉ ¨ÔΠ̇ ø‰È‰ ÌappleÓ‡‰ ¯‰ÂÊ ‰Èapple˙Ó ¯Òȇ Æ˘ ‰È¯‡ GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ ∫ÌÈÓÂψ˙ 020 ‡ÈÏÈÏ‚ ÈappleÂÈ ≤∞∞∏