ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ ∑ ההיגיון עצמו מחייב שכל החיות וכל הצמחים דומים באותו סוג של אקלים ובאותם תנאים של מזג אוויר, כלומר נמצאים באותו קו מקביל וממוקמים באותו מרחק משני הקטבים (קלאודיוס פטולמאיוס, "גאוגרפיה", ספר ראשון סעיף 9). 1 כך מצהיר קלאודיוס פטולמאיוס, איש אלכסנדריה שבמצרים, בחיבורו הגאוגרפי שנכתב במאה השנייה לספירה. פטולמאיוס (= תלמי) עסק בחקר מדעים שונים, ובהם אסטרונומיה ומתמטיקה, וידוע בזכות חיבורו "אלמגסט" ,(Almagest) שסקר באופן מקיף תופעות וגופים אסטרונומיים, ובהם השמש, הירח, כוכבי-הלכת וליקויים, תוך שימוש בטריגונומטריה. בצד אלה חיבר יצירה גאוגרפית מקיפה שבה סקר את שלוש היבשות הידועות בזמנו — אירופה, אסיה ואפריקה — בשילוב יסודות אסטרונומיים של מדידת קווי רוחב ונקודות ציון. ההצהרה הנזכרת כאן, מתוך הפתיחה ל"גאוגרפיה", מקשרת בין בעלי-חיים וצמחים ובין אקלים ומיקום ביחס לקטבים על גבי קו מקביל, כלומר קו רוחב. מה הם שורשיו של קישור זה, כיצד בא לידי ביטוי במקורות העתיקים ומה המשמעויות שנודעו לתפישה זו בקרב אנשי העת העתיקה? העיסוק באקלים ובהגדרות אסטרונומיות וגאוגרפיות של אזורים שונים על פני כדור-הארץ השתייך בעת העתיקה לתחום התעניינותם של פילוסופים, אשר כבר בעידן הקדם- סוקרטי העלו שאלות באשר ליקום, לעולם המיושב ביחס לשאר חלקי היקום, למבנה ולהרכב של החיים על פני האדמה ולדינמיקה של הטבע על ענפיו השונים. ה"פיזיקה" היתה אחד משלושה תחומים שבהם דנה הפילוסופיה העתיקה (לצד אתיקה ולוגיקה), והיא חבקה כל מה שנוגע ל"פיסיס" ,(physis) כלומר לחומרים שמהם מורכב הטבע ולחוקים שעל פיהם הוא מתנהל. משום כך, כלולה בחיבורים פילוסופיים עתיקים קבוצה מרכזית של מקורות בנושא האקלים. בצד טקסטים פילוסופיים המהווים מבחינתנו מקור להבנת תיאוריית אזורי האקלים, אנו מוצאים שפע של מידע בטקסטים גאוגרפיים. הגאוגרפיה היוונית העתיקה כענף אינטלקטואלי התפתחה תחילה כגאוגרפיה תיאורית, שלא השתמשה בחישובים מדויקים ובמחקר אמפירי, אלא הציעה תיאורים של אזורים ואתרים. הבסיס היה בדרך-כלל תיאור מראהו של אתר על מאפייניו הטופוגרפיים, הבוטניים והזואולוגיים, וכן ההיסטוריים והמיתולוגיים. תיאור מקיף כזה של אזור נתון נקרא בפי היוונים "כורוגרפיה", מן המילה היוונית "כורה" ,(chora) שפירושה מרחב, מקום, ארץ. מלבד ענף זה של טקסטים גאוגרפיים, התפתחה תת-סוגה אחרת של כתיבה גאוגרפית שאפשר להגדירה כיום כגאוגרפיה מדעית, אשר השתמשה באסטרונומיה, באריתמטיקה ובגאומטריה כדי לקבוע נקודות ציון של אתרים, מרחקים בין נקודות, צורות וגדלים של אזורים. נוסף על שתי תת- סוגות אלה, אנו מוצאים גם ספרות המתעדת מסעות בעולם, ויחד עם התיאורים המלומדים, משלימה את תמונת העולם הפיזי בעיני היוונים. הרודוטוס איש הליקרנסוס (המאה ה-5 לפנה"ס) זכה כבר בעת העתיקה לכינוי "אבי ההיסטוריה", ועבודתו מהווה ציון דרך חשוב גם בתולדות הגאוגרפיה העתיקה, בשל הקטעים הנרחבים שבהם תיאר הרודוטוס ארצות ועמים שהיו חלק מהאימפריה הפרסית במאה ה-6 לפנה"ס. כאשר דן בארצם של הסקיתים, עם שישב בצפון העולם המיושב הידוע בזמנו (אוקראינה ודרום רוסיה כיום), ציין הרודוטוס: כל הארץ הזאת... היא בעלת אקלים קר במיוחד. במשך שמונה חודשים הקור הוא ללא נשוא. בחודשים אלה אם תשפוך מים, לא יתהווה בוץ אלא אם תדליק אש. הים וכל הבוספורוס הקימרי קופאים ועל הקרח צועדים צבאות הסקיתים... (ספר רביעי סעיף 28, בתרגום ב. שימרון ור. צלניק-אברמוביץ, הוצאת פפירוס, תל-אביב 1998). ÌÂapple¯ËÒ‡‰Â Û¯‚‡‚‰ Ï˘ ÌÈÈappleÈ·‰ ÈÓÈÓ Ú·ˆ ËȯÁ˙· Ô˜ÂÈ„ æ ÒÂȇÓÏÂËÙ ÒÂȄ‡Ϙ 1. אם לא צוין אחרת, הקטעים המצוטטים הם בתרגום המחברת מהמקור היווני או הלטיני. בסוף המאמר מובאות הפניות למהדורות בתרגום לאנגלית. 069 ‡ÈÏÈÏ‚ ÈappleÂÈ ≤∞∞∏
˜È„ ‰Ï‡Èapple„ ÌÈϘ‡‰ ȯÂʇ ˙Èȯ‡È˙ ‰˜È˙Ú‰ ˙Ú· ˙È‚ÂÏÂÙ¯˙apple‡‰ ‰˙ÂÚÓ˘ÓÂ