23.02.2015 Views

ڷˉ ÔÓ Â øÔÎȉ ≠ ‰È‰ ÌÓ‡‰ ∫ÏÂ·Ó - אוניברסיטת בר אילן

ڷˉ ÔÓ Â øÔÎȉ ≠ ‰È‰ ÌÓ‡‰ ∫ÏÂ·Ó - אוניברסיטת בר אילן

ڷˉ ÔÓ Â øÔÎȉ ≠ ‰È‰ ÌÓ‡‰ ∫ÏÂ·Ó - אוניברסיטת בר אילן

SHOW MORE
SHOW LESS

Create successful ePaper yourself

Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

∑<br />

1684-1611 לערך)‏ כתב כי מצרים סבלה ממחסור ברופאים,‏<br />

ורבים מהרופאים המקצועיים היו יהודים.‏ וכך ציין גם הנזיר<br />

הפרנציסקני אלזער הורן ,(Horn) ששהה בארץ-ישראל<br />

בשנות השלושים של המאה ה-‏‎18‎‏.‏<br />

מאפייני המרפאים<br />

הרופאים המקצועיים שירתו רק חלק קטן מהאוכלוסייה,‏<br />

בעיקר עירונים ובעלי הכנסה גבוהה יחסית.‏ חולים רבים,‏<br />

בייחוד עירונים מבני המעמד הבינוני והנמוך ובני האזורים<br />

הכפריים,‏ פנו לקבלת טיפול רפואי לקשת רחבה של אנשים<br />

שהיתה להם נגיעה בתחום הרפואה,‏ או לחלופין העדיפו<br />

לטפל בעצמם.‏ חולים ובני משפחותיהם,‏ בפרט באזור<br />

הכפרי,‏ הכירו ממסורת אבות את התכונות הרפואיות של<br />

חומרי המרפא,‏ ולרבים היה ידע רפואי בסיסי.‏ בבתים רבים<br />

באימפריה העות'מאנית היו ‏"ערכות עזרה ראשונה"‏ שהכילו<br />

תרופות מסוגים שונים:‏ שמנים,‏ משחות,‏ גלולות מרפא,‏<br />

אבקות,‏ חומרים משלשלים וצמחי מרפא שונים.‏ במקרים<br />

מסובכים יותר הם נעזרו בידע של מרפאים מקומיים שהיו<br />

מוכרים להם,‏ לעתים אפילו סַפָּרים.‏<br />

אבליה צ'לבי ציין כי רק שלושה אחוזים מהעוסקים<br />

ברפואה באיסטנבול היו בעלי מינוי שלטוני רשמי.‏ כל היתר,‏<br />

שסווגו ביומנו בשבע קטגוריות,‏ היו מרפאים — רופאים<br />

חסרי הכשרה פורמלית:‏ רוקחים,‏ מרפאי עיניים,‏ ספקי<br />

משחות,‏ יצרני בשמים ושמנים רפואיים,‏ מוכרי תרופות<br />

ותבלינים ‏(עטארין)‏ וספָּרים.‏ המוסדות הרפואיים הרשמיים<br />

לא יכלו לטפל בצורכי כלל האוכלוסייה והיו יקרים יחסית,‏<br />

ואילו המרפאים היו זמינים ותעריפיהם היו זולים יותר.‏<br />

מלבד זאת,‏ הטיפול הרפואי הממסדי כלל לעתים ניתוחים<br />

וטיפולים פולשניים,‏ ואלה גרמו לפעמים סיבוכים וזיהומים.‏<br />

לפיכך נוצר חוסר אמון כלפי הרפואה המקצועית,‏ וחולים<br />

רבים סמכו יותר על מרפאים מוכרים שהשתמשו באמצעי<br />

ריפוי עממיים,‏ מה גם שחלק מאמצעים אלו לוו באמונה<br />

דתית בסגולותיהם,‏ כמו לחשים,‏ קמעות ואבנים יקרות.‏<br />

חולים מכל המעמדות החברתיים ומכל הדתות שבאימפריה<br />

האמינו ביכולת הריפוי של אבנים וקמעות,‏ שנקשרו בדרך-‏<br />

כלל לפסוקים ולפתגמים דתיים מוכרים וסייעו להם נפשית<br />

להתגבר על פחדיהם מפני המחלה ואף להחלים ממנה.‏<br />

המרפאים העניקו עזרה ראשונה,‏ חילקו תרופות ומוצרים<br />

רפואיים וסיפקו עצות מתחום הבריאות,‏ ובכך מילאו תפקיד<br />

חשוב גם ברפואה מונעת.‏<br />

מרפא ורופא<br />

כדוגמה למְרפא ולרופא יהודי בתקופה העות'מאנית ישמשו<br />

ר'‏ חיים ויטאל ‏(נולד בצפת בשנת 1543 ונפטר בדמשק בשנת<br />

1620) ור'‏ דוד דה-סילווה ‏(חי בירושלים בשנים 1740-1684).<br />

שניהם נולדו בארץ-ישראל,‏ ומוצאם היה כנראה ממגורשי<br />

ספרד שהיגרו לאיטליה וממנה לארץ-ישראל.‏ שניהם היו<br />

תלמידי-חכמים ובעלי השפעה רבה בקהילה היהודית,‏ ועם<br />

זאת הושפעו מן הספרות הרפואית האירופית.‏<br />

ר'‏ חיים ויטאל ‏(רח"ו)‏ מייצג את חוג המרפאים — שלמדו<br />

מתוך ניסיון אישי ומעיון בספרות הרפואית המקצועית,‏<br />

ושנעזרו בקשריהם עם רופאים מובהקים ועם רוקחים.‏<br />

המקור היחיד המלמד על התעניינותו ועל עיסוקו של רח"ו<br />

ברפואה הוא כתב יד פרי עטו של רח"ו מאוספו של ר'‏ שלמה<br />

מוסאיוף,‏ שפורסם בחלקו לאחרונה ‏(בידי המחברים).‏<br />

החלקים הרפואיים של כתב היד דנים במגוון המחלות<br />

האופייניות לתקופה ובדרכי הטיפול בהן.‏ המחלות הנזכרות:‏<br />

דבר,‏ מחלות יילודים וילדים,‏ מחלות עור,‏ מחלות עיניים,‏<br />

מחלות האופייניות לנשים,‏ מחלות מערכת השתן והעיכול.‏<br />

שיטת הרפואה שנקט רח"ו מבוססת על השיטה הגלנית<br />

המסורתית,‏ ובכלל זה אבחון על פי סימנים בשתן,‏ הקזת<br />

דם,‏ תזונה נכונה ותרופות המתאימות לסוג המחלה.‏ עם זאת<br />

ניכרת גם השפעה מעטה של הרפואה האיטלקית בת אותו זמן.‏<br />

בטקסטים יש גם תיאור של ניתוח עפעפיים;‏ לא ברור אם רח"ו<br />

עסק בכירורגיה בפועל,‏ אך אין ספק שהכיר את יסודותיה.‏<br />

רח"ו מזכיר התייעצות עם רופאים,‏ נוקב בשמות של רופאים<br />

יהודים שהיה לו קשר איתם ומציין חלק ממקורותיו,‏ שחלקם<br />

מוכרים לנו,‏ דוגמת ‏"שבילי אמונה"‏ לר'‏ אלדבי,‏ שממנו העתיק<br />

קטעים רפואיים רבים;‏ ‏"מפתח הרפואה"‏ לאלישע הרופא;‏<br />

‏"ספרי סרפיאוני"‏ וה"אנטידוטריום"‏ לניקולאנו;‏ ואחרים שלא<br />

זוהו,‏ דוגמת ‏"ספרי הרופאים",‏ שמהם למד הכנת משחות<br />

ותרופות,‏ ו"ספר נודע של רופאים"‏ שעסק באופני הכנת<br />

סירופים ‏(שראבאת),‏ מרקחות רפואיות ‏(מעג'ון)‏ וריבות<br />

רפואיות ‏(מורבא).‏<br />

063<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

ÈappleÂÈ<br />

≤∞∞∏

Hooray! Your file is uploaded and ready to be published.

Saved successfully!

Ooh no, something went wrong!