÷Ãâ° Ãà Ã øÃÃÃâ°Ã â â°Ãâ° ÃÃÃâ¡â° â«Ã÷à - ××× ××רס××ת ×ר ××××
÷Ãâ° Ãà Ã øÃÃÃâ°Ã â â°Ãâ° ÃÃÃâ¡â° â«Ã÷à - ××× ××רס××ת ×ר ××××
÷Ãâ° Ãà Ã øÃÃÃâ°Ã â â°Ãâ° ÃÃÃâ¡â° â«Ã÷à - ××× ××רס××ת ×ר ××××
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
Ï·Ӊ<br />
מדובר בשני אישים שונים ובזמנים שונים במובן המודרני,<br />
או באפיתטים (כינויים) לדמויות דמיוניות בלא עבר או<br />
הווה, כרגיל בספרות העתיקה. השם השומרי זיוסודרה<br />
מופיע כ"קסיסותרוס" (Xisuthros) בכתביו של בֶּרוֹסס<br />
,(Berossus) כהן בבלי של האל מורדוך, שכתב ביוונית בערך<br />
בשנת 275 לפני הספירה.<br />
נציג כאן בקצרה את תמצית הסיפורים האלה. האל אֶהַ<br />
הזעיק את גיבור סיפור המעשה, אתְנָפִּישְתים, בחלומו,<br />
והודיעו שמועצת האלים בהשפעתו של האל אֶנְליל החליטה<br />
להחריב את העיר שרפָּק. נאמר לאותנפישתים לפרק את<br />
ביתו ולבנות במקומו ספינה בצורת קובייה, 120 אמות לכל<br />
כיוון, שבתוכה יהיו שבע קומות ו-63 מדורים. אה הדריך<br />
את אותנפישתים שכאשר ישאלו אותו שכניו למעשיו, עליו<br />
לרמות אותם ולא לבגוד באל חסדו. הוא אמר לו להעמיס<br />
את ספינתו ב"זרע החיים של כל המינים", במשפחתו וכן<br />
בבעלי אומנויות שונים. לאחר בניית הספינה, השתוללה<br />
הסערה במשך שבעה ימים ולילות, שבהם אפילו האלים<br />
"התכווצו בפחד כמו כלבים וכמוהם הצטנפו ליד הקיר".<br />
אותנפישתים וכל אשר עמו ניצלו, והספינה נחה בסופו של<br />
דבר על הר נִיסִיר .(Nisir) אחרי שבוע של שהייה בלא תנועה,<br />
שלח אותנפישתים מהספינה יונה, סנונית ועורב, שלא חזרו<br />
לספינה. אותנפישתים יצא מספינתו והקריב קרבן, ומסביב<br />
לקרבן "התקבצו כל האלים כזבובים המריחים ריח ניחוח<br />
מתוק". אנליל כעס מאוד על כך שנפש חיה כלשהי שרדה באסון,<br />
אבל יתר האלים הרגיעו את רוחו. אותנפישתים ואשתו זכו בחיי<br />
נצח באי המבורכים, ִדילְמן, גן העדן המסופוטמי, ולשם הגיע<br />
גילגמש בחפשו את סוד חיי האלמוות.<br />
קרוב לוודאי שהאגדות המסופוטמיות היו המקור<br />
לסיפור המבול המקראי, אם כי בין שתי הגרסאות קיימים<br />
כמה הבדלים בפרטים הקטנים. נתעכב רק על כמה נקודות<br />
בולטות במיוחד.<br />
בסיפור המקראי, אלוהים מביא את המבול כעונש על<br />
שחיתות: "ותִשחת הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס"<br />
(בראשית ו' י"א). המקרא אינו מפרש מה היו מעשי החמס<br />
הללו, האם חוסר צדק שבין אדם לחברו או אולי בין האדם<br />
לבוראו. בסוף פרק ה' בספר בראשית, לפני או כהקדמה<br />
לסיפור המבול, אנו מוצאים את הסיפור על "בני האלוהים"<br />
שלקחו להם לנשים את בנות האדם, ומזיווגים אלו באו<br />
הנפילים. מיד אחר-כך בא הקטע שבו האל רואה "כי רבה<br />
רעת האדם" והוא מחליט למחות את האדם מעל פני האדמה<br />
(בראשית ו', ה'-ז'). בניגוד לכך עומד נח, "איש צדיק תמים".<br />
ייתכן שלפנינו עקבות טקסט עתיק המסביר את "רעת בני<br />
האדם" בהקשר פולחני, נוסח ששרד את העריכה והתוספת<br />
המאוחרת, שניכרת בה רוח מוסר הנביאים, של "ותמלא<br />
הארץ חמס".<br />
בטקסט המקראי אלוהים מודיע לנח על תכניותיו להשמיד<br />
את האנושות ונותן לנח הוראות מפורטות לבניית תיבה<br />
בממדים של 300 על 50 על 30 אמה. ביום ה-17 לחודש השני<br />
נצטווה נוח לקחת את משפחתו ואת החיות המומלצות אל<br />
תוך התיבה, ולנעול אותה. לאחר שבעה ימים החל המבול,<br />
עם פריצת מים "ממעיינות תהום רבה" שנבקעו ומ"ארובות<br />
השמים" שנפתחו. ביטויים אלו מזכירים את הסיפור הבבלי<br />
המסופר ב"אנומה אליש" ("עת מעל", סיפור הבריאה הבבלי<br />
שהושר בראש השנה הבבלי באחד בחודש ניסן) על האלה<br />
הקדומה תיהמת, שניסתה לאבד את בני האלים ומורדוך<br />
חצה אותה לשניים, לחלק העליון שבו מי השמיים ולחלק<br />
התחתון המכיל את המים התת-קרקעיים. ייתכן שהביטוי<br />
"מעיינות תהום רבה" הוא שיבוש של '"מי עיני תיהמת",<br />
כלומר פריצה של המעיינות התת-קרקעיים.<br />
על פי הטקסט המקראי, ירד הגשם 40 יום ו-40 לילה (לפי<br />
הגרסה המסופוטמית, רק 7 ימים בלבד); המים גאו והגיעו<br />
לגובה 15 אמות מעל לרכסי ההרים וכל החי על פני הארץ<br />
הושמד. בתום 150 ימים זכר אלוהים את נוח, המים שככו<br />
וביום השביעי לחודש השביעי נחה התיבה על הרי אררט . 1<br />
∑<br />
1. "אררט" — הצורה שבה ביטאו במסופוטמיה במאה ה-4 לפנה"ס את שמה של ארץ אוררטו (Urartu) שבמזרח אנטוליה. במגילות ים המלח מופיע<br />
פעמיים הכתיב "אוררת"; בגרסה הקדומה של תרגום השבעים מופיע "ארץ אררת" במקום "הרי אררת".<br />
022<br />
‡ÈÏÈÏ‚<br />
ÈappleÂÈ<br />
≤∞∞∏
Change language