÷Ãâ° Ãà Ã øÃÃÃâ°Ã â â°Ãâ° ÃÃÃâ¡â° â«Ã÷à - ××× ××רס××ת ×ר ××××
÷Ãâ° Ãà Ã øÃÃÃâ°Ã â â°Ãâ° ÃÃÃâ¡â° â«Ã÷à - ××× ××רס××ת ×ר ××××
÷Ãâ° Ãà Ã øÃÃÃâ°Ã â â°Ãâ° ÃÃÃâ¡â° â«Ã÷à - ××× ××רס××ת ×ר ××××
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
‰ËÓ Ï˘ ÌÈÏ˘Â¯È<br />
מ-2,000 ידיות כאלה התגלו באתרים שונים בארץ, שהיו<br />
משויכים בעבר לממלכת יהודה של שלהי המאה ה-8 לפנה"ס.<br />
מבדיקות מדוקדקות עולה, כי חלק מהקנקנים יוצרו במקום<br />
אחד: עמק האלה. הטביעות על הידיות נעשו בחותם השייך,<br />
כנראה, למִנהלה של המלך. המילה "למלך", לפיכך, פירושה:<br />
שייך למלך.<br />
לכל קנקן כזה היו 4 ידיות, והטביעות נמצאו על כולן או<br />
על חלקן. טביעות כאלה הן עדויות חשובות ביותר במחקר<br />
הארכיאולוגי כיום. בטביעות החותם שנמצאו בממלכת<br />
יהודה טבועה דמות מופשטת של חרפושית בעלת שתיים<br />
או ארבע כנפיים, פרושות לצדיה. מיד לאחר המילה<br />
"למלך" מופיעה אחת מ-4 ערים: חברון, שוכה (בשפלת<br />
יהודה), זיף (תל זיף של היום, דרומית לחברון) או ממשת<br />
(שמיקומה אינו ידוע בוודאות). אלה היו כנראה ארבעה<br />
מרכזים מנהליים בממלכת יהודה של ימי המלך חזקיהו.<br />
לא ברור מה היה תפקידם של הקנקנים באותה תקופה:<br />
האם שימשו להעברת סחורות ממחסן מלכותי אחד<br />
למשנהו, לגביית מסים או לצורך אחר.<br />
חותם עברי מסוף תקופת המלכים<br />
חותם עברי מתקופת בית-המקדש הראשון התגלה באזור<br />
הצפוני של החפירות. צורתו אליפטית ועליו חרוט: "לנתניהו<br />
בן יאש" (יש לקרוא יאש). נראה שחותם זה היה חלק<br />
מטבעת שהיתה שייכת לאדם פרטי נושא תפקיד ממלכתי.<br />
"לנתניהו" מציין את שמו של בעל החותם, "יאש" מציין<br />
את שם אביו. החותם נחלק לשלושה פסי רוחב, וכתובת זו<br />
נחרתה על שני התחתונים שבהם, והוטבעה בכתב ראי כשלב<br />
אחרון בהתקנת החותם. במדור העליון הוטבע כעיטור מוטיב<br />
מעולם הצומח, החוזר בחותמות נוספים שהתגלו מאותה<br />
תקופה: שרשרת ובה ארבעה רימונים. עיטור חותמות היה<br />
נפוץ מאוד בממלכת ישראל ובממלכת יהודה במחצית<br />
השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס, אך נדיר מאוד ביהודה של<br />
המאה ה-7 לפנה"ס, התקופה שלאחר כיבוש שומרון וגלות<br />
ישראל לאשור (שנת 720 לפנה"ס). חלקו העליון של החותם<br />
קמור וחלקו התחתון שטוח, והוא מחורר לאורכו לצורך<br />
שיבוצו במסגרת מתכת ולאחר מכן בתליון או בטבעת.<br />
חותמות כאלה, שנקראו "דמויי-חיפושית" (Scaraboid)<br />
בשל דמיונם לחיפושית המצרית, היו נפוצים בתקופת<br />
בית ראשון החל משנת 900 לפני הספירה (תקופת בית<br />
ראשון החלה בסוף המאה ה-11 לפנה"ס והסתיימה<br />
במאה ה-6 לפנה"ס). חותמות אחרים, אך נדירים הרבה<br />
יותר, היו בעלי צורות אחרות, כגון חרוט, מלבן או<br />
ריבוע. החותם שהתגלה בחפירות האחרונות עשוי אבן<br />
חצי-יקרה. חותמות אחרים מאותה תקופה היו עשויים<br />
מתכות, זכוכית, חרס, עץ וכדומה.<br />
חותמות שהיה מוטבע עליהם כתב עברי עתיק שימשו<br />
בארץ ישראל עוד מראשית הופעתו של הכתב העברי, לאחר<br />
שזה התפתח מהכתב הפניקי במאה ה-9 לפנה"ס. החותמות<br />
שימשו בעיקר לחתימת תעודות, לסגירת כלי קיבול מחרס<br />
או לחתימתם לפני צריפתם ואף לחיתום שערים. לעתים<br />
שימשו החותמות כקישוט או כעירבון, במיוחד אם היו<br />
עשויים חומרים יקרים ושימשו כחפץ המזהה את בעליו.<br />
החותמות השתייכו לאנשים פרטיים שנשאו בדרך-כלל<br />
משרות ציבוריות או תפקידים ממלכתיים. ריבוי החותמות<br />
בממצאים הארכיאולוגיים של אותה תקופה מעיד על חברה<br />
‰ÁappleÚÂÙ Ì¯Ë˘ ¨˙ȯ·Ú ˙·Â˙Î ‰· ‰˜Â˜Á˘ ˙¯ÈÙÁ‰ ¯˙‡Ó Ô·‡<br />
ßapple≠ ߄ ¨ßˆ ˙Âȯ·Ú‰ ˙ÂÈ˙‡· ÔÈÁ·‰Ï ¯˘Ù‡ Ɖί‡Â˙ ̯Ë ‰‡ÂÏÓ·<br />
ÆÌÈÈappleÈ·‰ ÈÓÈÓ ˙˘Â˜Ó ‰apple·Ó· Èapple˘Ó ˘ÂÓÈ˘· ‰·Ï¢ Ô·‡‰ Æ˙ÈÙÂÒ<br />
˘È·ÈÈÙ Ô„ÈÚ ¯‚apple Ô¯ÈÏ ∫ÌÂψ˙<br />
∑<br />
050<br />
‡ÈÏÈÏ‚<br />
ÈappleÂÈ<br />
≤∞∞∏
Change language