÷Ãâ° Ãà Ã øÃÃÃâ°Ã â â°Ãâ° ÃÃÃâ¡â° â«Ã÷à - ××× ××רס××ת ×ר ××××
÷Ãâ° Ãà Ã øÃÃÃâ°Ã â â°Ãâ° ÃÃÃâ¡â° â«Ã÷à - ××× ××רס××ת ×ר ××××
÷Ãâ° Ãà Ã øÃÃÃâ°Ã â â°Ãâ° ÃÃÃâ¡â° â«Ã÷à - ××× ××רס××ת ×ר ××××
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
˙Èapple‡Óß˙ÂÚ‰ χ¯˘È≠ı¯‡· ÌÈ„Â‰È ÌȇٯÓ ÌȇÙ¯ Ï˘ ÌÓÏÂÚÏ ¯‰Âˆ<br />
"חכים" (רופא) ו"ג'ראח" (מנתח). את ראש הגילדה בחר<br />
הקאדי על סמך מקצועיותו של הנבחר והקריירה הרפואית<br />
שלו, והוא היה ממונה, בין היתר, על שמירת רמתם המקצועית<br />
של הרופאים בעירו, על הפיקוח עליהם ועל השתלמות<br />
הרופאים שטרם סיימו את הכשרתם המקצועית.<br />
רופאי ירושלים היהודים השתייכו גם הם לגילדת הרופאים,<br />
ואולם שכרם היה נמוך משכר הרופאים המוסלמים, והם לא<br />
הורשו לעבוד בבית-החולים "אלצלאחי", ולפיכך עבדו בעיקר<br />
עבודה פרטית או במוסדות הבריאות העדתיים היהודיים.<br />
בתי-החולים בתקופה זו לא התמקדו בטיפול רפואי בחולים<br />
בלבד, אלא העניקו גם שירותי סיעוד והארחה. בית-החולים<br />
הציבורי היה אמור לשרת את בני כל הדתות, ולא לנהוג בהם<br />
איפה ואיפה, אך למעשה הוא שירת בעיקר את האוכלוסייה<br />
המוסלמית. הקהילות היהודיות — הספרדיות והאשכנזיות —<br />
החזיקו בתי-חולים משלהן. בבתי-חולים אלה שירתו רופאים<br />
שקיבלו מינוי רשמי ומשכורת מהשלטון המרכזי. קהילות<br />
יהודיות שונות באימפריה העות'מאנית החזיקו במוסדות<br />
"ביקור חולים" הנזכרים במקורות מן המאה ה-17 — מוסדות<br />
שהעניקו לנזקקים שירותי סיעוד והארחה. מהמקורות עולה<br />
שמוסד "ביקור חולים" בירושלים, שפעל לטובת כל אלה שלא<br />
היה ביכולתם לממן טיפול רפואי פרטי, סבל ממחסור בכספים<br />
ולא היה ביכולתו להחזיק ברופא מוסמך.<br />
הרופאים היהודים, בפרט אלה שהשתלבו בהייררכיה<br />
המקצועית, טיפלו לא רק בבני עדתם אלא גם בבני הדת<br />
המוסלמית והדת הנוצרית. טיפול של יהודים בבני הדתות<br />
האחרות טמן בחובו סכנות: תקלות ואסונות שנבעו מטיפולו<br />
של רופא יהודי במוסלמי עוררו לעתים תגובות חריגות כלפיו<br />
או כלפי הקהילה היהודית כולה. על הנוצרים הפרנציסקנים<br />
נאסר לקבל תרופות מידי רופאים יהודים, חוץ ממקרים<br />
יוצאים מן הכלל. נראה שמדובר בהנחיה מטעם הכנסייה<br />
(שחודשה מפעם לפעם), ועל פיה אסור ליהודים לטפל<br />
בחולים נוצרים. ואולם ידוע, שבמקומות שונים באירופה<br />
ובירושלים לא הקפידו רשויות הכנסייה על תקנות אלה.<br />
הרופאים היהודים, לפחות אלה שעבדו כרופאים מטעם<br />
השלטון, נמנו עם המעמד החברתי הגבוה. הם היו פעילים<br />
בולטים בהנהגה היהודית, ומקצתם אף נמנו עם גדולי התורה<br />
שבה. כיאה למעמדם הרם, הם ניכרו בלבושם המיוחד. ליאונרד<br />
ראוולף ,(Rauwolf) רופא ובוטנאי גרמני, סייר בסוריה<br />
ובארץ-ישראל במחצית השנייה של המאה ה-16. ביומן<br />
מסעו כתב, שבמקום הטורבן הצהוב שאפיין את הטורקים,<br />
חבשו הרופאים היהודים כובע גבוה עשוי בד קטיפה אדום.<br />
גם ר' משה חאגיז, שנולד בארץ-ישראל בראשית המאה<br />
ה-18, תיאר את לבושם: "דרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש<br />
לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו...<br />
שגם רופאי ישראל לובשים אותו".<br />
השלטון העות'מאני קיבל בזרועות פתוחות את הרופאים<br />
היהודים, שכן אלה היו בעלי ידע מן העולם המערבי ודיברו<br />
בשפות רבות. הנוסע והחוקר הצרפתי פייר בילון (Belon)<br />
סייר במזרח בראשית התקופה העות'מאנית (1549-1546).<br />
ברשימות ממסעו כתב, שרוב הרופאים בערי טורקיה<br />
הם יהודים, ושיש להם יתרון על הרופאים הטורקים,<br />
מאחר שהם דוברים שפות רבות ומכירים את הספרות<br />
הרפואית המקצועית שנכתבה במערב, ושרק חלק ממנה<br />
תורגם לטורקית. תיאור דומה מתאר גם ליאונרד ראוולף.<br />
הוא התרשם מרמתם המקצועית הגבוהה של הרופאים<br />
היהודים וכתב ביומנו, כי שלא כרופאים הטורקים, היהודים<br />
משכילים וביכולתם לקרוא את הספרות הרפואית בשפה<br />
היוונית, הערבית והלטינית. גם הנזירים הפרנציסקנים<br />
שיבחו את רמתם המקצועית של הרופאים היהודים,<br />
וכתבו כי הם נמנים עם השכבה המשכילה. כך כתב הנזיר<br />
הפרנציסקני אוג'ן (אבגניוס) רוג'ה Roger) ,(Eugene<br />
ששהה בארץ-ישראל בשנים 1635-1628 והיה רוקח ורופא<br />
במקצועו. הנוסע הטורקי אבליה צ'לבי Tshelebi’s) ,Evliya<br />
∑<br />
062<br />
‡ÈÏÈÏ‚<br />
ÈappleÂÈ<br />
≤∞∞∏
Change language