פרשת ואלה שמות

אהדר רישיה וחמא ליה,‏ אמר ודאי שליחותא אית גביה,‏ דהא קב”ה בכלא עביד
שליחותיה וכמה שלוחין אית לקב"ה,‏ דלא תימא מלין דאית בהו רוחא בלחודייהו אלא אפילו
אינון מלין דלית בהו רוחא.‏
פתח ואמר ‏(חבקוק ב':‏‎11‎‏)‏ כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה.‏ כמה אית ליה
לבר נש לאזדהרא מחובוי דלא יחטא קמי קב”ה.‏ ואי יימא מאן אסהיד ביה,‏ הא אבני ביתיה
[p. 110]
ואעי ביתיה יסהידו ביה,‏ ולזמנין דקב”ה עביד בהו שליחותא.‏
ת”ח חוטרא דאיהו אעא יבישא קב”ה שירותא דנסין עבד ביה ותרי שליחותא עביד
ביה,‏ חד דאיהו אעא יבישא,‏ ולשעתיה אתהדר ברוחא ואתעביד בריה.‏
אמר רבי אלעזר תפח ‏[כח ע"ב]‏ רוחיהון מאינון דאמרי דלא זמין קב”ה לאחייא
מתייא ואיך יתעביד מנייהו בריה חדתא.‏ ייתון ויחמון אינון טפשאי חייביא רחיקין מאורייתא
רחיקין מניה,‏ בידיה דאהרן הוה חוטרא אעא יבישא וקב”ה לפום שעתא אהדר ליה בריה
משניא ברוחא וגופא,‏ אינון גופין דהוו בהו רוחין ונשמתין קדישין ונטרו פקודי אורייתא
ואשתדלו באורייתא יממא ולילי וקב”ה טמיר לון בעפרא,‏ לבתר לזמנא דיחדי עלמא על חד
כמה וכמה דיעביד בריה חדתא.‏
אמר ליה רבי חייא ולא עוד אלא דההוא גופא דהוה יקום,‏ משמע דכתיב ‏(ישעיה
כ"ו:‏‎19‎‏)‏ יחיו מתיך ולא יברא,‏ משמע דבריין אינון אבל יחיו.‏ דהא גרמא חד אשתאר מן גופא
תחות ארעא וההוא לא אתרקב ולא אתבלי בעפרא לעלמין,‏ ולההוא זמנא קב”ה ירכך ליה
ויעבד ליה כעיסא בחמירא ויסתלק ויתפשט לארבע זויין ומניה ישתכלל גופא וכל
שייפוי,‏ וקב”ה יתן רוחא בהו לבתר.‏
[p. 111]
אמר רבי אלעזר הכי הוא.‏ ות”ח ההוא גרמא במה אתרכיך,‏ בטל דכתיב ‏(שם:‏‎19‎‏)‏ כי טל
אורות טלך וגו'.‏
קח את מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל
מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים.‏ אמר רבי יהודה האי קרא
קשיא דהיך יכול למהך לכל הני אתר,‏ ולא
עוד אלא דהא כתיב וימלא שבעת ימים אחרי הכות
יי'‏ את היאור,‏ ואת אמרת על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם וגו'.‏ אלא מימי מצרים
נילוס הוה,‏ ומתמן אתמליין כל אינון שאר אגמין ויאורין ומבועין וכל מימין דילהון,‏ ועל דא
אהרן לא נטה לאמחא אלא לנילוס בלחודוי.‏ ות”ח דהכי הוא דכתיב ולא יכלו מצרים לשתות
מים מן היאור.‏
© 2008 Zohar Education Project, Inc. All rights reserved.
43