פרשת ×××× ×©××ת
פרשת ×××× ×©××ת
פרשת ×××× ×©××ת
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
בכל יאורא ויאורא אזלא ושאט חד תנינא ואינון תשע וכל חד וחד נקיב נוקבא ברישיה<br />
כד”א (תהלים ע"ד:13) שברת ראשי תנינים על המים. ואפילו האי התנין הגדול הכי הוא בגין<br />
דכלהו נפחין רוחין לגבי עילא ולא לתתא.<br />
בראשית ברא אלהים, וכתיב ויברא אלהים את התנינים הגדולים. בכל עובדא דאינון<br />
עשר אמירן קיימין לקבלייהו אינון עשר יאורין וחד תנינא מרפרפא ברוחא לקבל כל חד וחד.<br />
ועל דא חד משבעין שנין מזדעזע עלמא בגין דהאי תנין הגדול כד איהו סליק סנפירוי ואזדעזע<br />
כדין כלהו מזדעזעין באינון יאורין וכל עלמא מזדעזעא וארעא מתחלחלת, וכלהו כלילן בהאי<br />
תנין הגדול.<br />
והארץ היתה תוהו ובהו וחשך על פני תהום. אמר רבי שמעון עובדא דבראשית חבריא<br />
לעאן ביה וידעין ביה אבל זעירין אינון דידעין לרמזא עובדא דבראשית ברזא דתנין<br />
הגדול, ועל דא תנינן דכל עלמא לא משתלשלא אלא על סנפירוי דדא.<br />
ת"ח והארץ היתה תהו ובהו. תנינן היתה ואוקימנא, בגין דבהאי יאורא קדמאה<br />
דקאמרן כד האי התנין הגדול עאל ביה כדין אתמלייא ושטיף ודעיך ניצוצין דאתלהטו באינון<br />
עלמין דאתחרבו בקדמיתא.<br />
אינון תנינים אחרנין דקאמרן הוו ולא הוו. אמאי, בגין דאתחלש חילייהו דלא יטשטשון<br />
עלמא בר לשבעין שנין חד זמנא ואינון אתתקפו בחילא דההוא התנין הגדול והאי איהו<br />
בלחודוי לאתתקפא. ואלמלא נוקביה קיימא לגביה לא יכיל עלמא למסבל לון ובגין כך עד לא<br />
קטל קב”ה לנוקבא הארץ היתה תהו ובהו, תהו היתה ולבתר דקטיל לה היתה בהו, שראת<br />
לאתקיימא.<br />
[154 .p] וחשך, עד לא הות נהירא עובדא דעבדת. מה עביד קב”ה, מחץ רישיה דדכורא<br />
לעילא ואתכפיא בגין דהא תהומא לתתא לא הוה נהיר. מ"ט לא הוה נהיר, בגין דהאי תנין<br />
[p. 153]<br />
הגדול הוה נשיב על תהומא ואחשיך ליה ולא מרפרפא לתתא, ורוחא אחרא דלעילא נשיב ובטש<br />
בההוא רוחא ושכיך<br />
רוחא ברוחא וברא עלמא.<br />
ליה הה”ד ורוח אלהים מרחפת על פני המים, והיינו דתנינן דקב”ה בטש<br />
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, נהיר נהירו דלעילא ובטש [לה ע"א] אע”ג רוחא<br />
דנשיב ואסתלק מעל תהומא ולא חפא ליה. כיון דתהומא אתנהיר ואיהו אסתלק כדין הוה<br />
נהירו דאנהר על רישיה ומיא הוו נפקי מגו אפותיה ורוחא נשיב לעילא ונהיר מנהירו דא עד<br />
דהוה נחית נהוריה מנצנצא לשבעין ותרין נהורין דשמשא. כיון דאינון נהורין אתרשימו בגו<br />
שמשא לתתא הוו חייביא דעלמא ידעין בהו והוו פלחין שמשא. כיון דאסתכל קב”ה באינון<br />
חייביא סליק נהוריה וגניז ליה. אמאי גניז ליה, בגין דההוא תנין הוה סליק ונחית ובטש באינון<br />
© 2008 Zohar Education Project, Inc. All rights reserved.<br />
60
Change language