להורדה - מכון ירושלים לחקר ישראל

כל הזכויות שמורות למכון ירושלים לחקר ישראללהנפיק אג״ח פטורה ממס למטרה כלשהי,‏ וכן מקובל סיוע של מפעלי הגרלות ארצייםבמימון אתרי תרבות וספורט על-פי העיקרון של זיווג מימוני .(matching) שיטה זומפלה לטובה ערים גדולות,‏ מה שעשוי להיתפס כבלתי-הוגן מצד אחד,‏ אך מונע פיזור-‏יתר של השקעות מצד שני.‏מסים הנגבים מתיירים הם מקור נוסף למימון,‏ ובפרט מס-הלנה ומס-נמל,‏ מס עלהשכרת-רכב,‏ מס-מכירות ומס-מסעדות.‏ כאמור,‏ בארה״ב מקובלת שיטת מימון זין ועל-‏פי 2002) w ( L a נע שם שיעור מס ההלנה בין 8% ל-‏‎13%‎‏,‏ מלבדיבניו-יורק,‏ שם עובר שיעורהמס את ה-‏‎20%‎‏.‏ היתרון במס-הלנה הוא פוליטי והוא נובע מהעובדה כי המס אינו נגבהמן המקומיים.‏ חסרונו הוא כמובן בייקור השהות בעיר ובהפחתת כוח המשיכה שלה.‏נראה כי ערים חזקות במיוחד מבחינה תיירותית או זולות במיוחד,‏ יטו לשיטת-מימוןזו — דבר הפוסל אפשרות זו כשמדובר בירושלים,‏ לפחות בשנים הקרובות.‏מקור נוסף וחשוב הוא כמובן מימון פרטי,‏ כאשר קיים פוטנציאל-רווח ראוי,‏ ויתרהמזו — כאשר הסיכון הוא נמוך.‏ מימון פרטי של מלונות,‏ חנויות,‏ מסעדות,‏ מועדוניםואף אתרים,‏ מתחיל ״לזרום״ כאשר הפוטנציאל התיירותי מתחיל להתממש.‏ בשלביםמוקדמים יותר מקובלת בעולם המתכונת של חברות משותפות למגזר הפרטי והציבורי,‏כפי שמציין שובל (1998), וכן 2002) w ( L a הקושר חברות משותפות אלו למסגרתשל ״העיר היזמית״.‏ הרעיון העומד בבסיס חברות אלו הוא השאיפה ״ליהנות משניהעולמות״:‏ מצד אחד מהורדה,‏ ולו חלקית,‏ של נטל המימון מהקופה הציבורית,‏ ומצדשני - מדאגה ‏(ולו תיאורטית)‏ לאינטרס הציבורי הכללי,‏ מתוך ראייה מערכתית כוללתשל כל תפקודי העיר וצרכניה השונים,‏ לרבות המקומיים.‏עוד מקור למימון התיירות הוא המקור הפילנתרופי,‏ או ״המגזר השלישי״,‏ ולעתיםאף המגזר העסקי — בפרט כשמדובר בחברה המזוהה עם העיר ועל-כן אף מעוניינתבקידומה.‏ לעתים מעורבות גם אוניברסיטאות במישרין בקידום התיירות — למשלבהקמת מוזיאונים — ולעתים הן עצמן הופכות לאתר-תיירות.‏ בהקשר זה יש לנצל אתהזיקה הרבה שבין האוניברסיטה העברית לירושלים,‏ ולרתום אותה לקידום התיירותבעיר ‏(וראו להלן).‏פיתוח ושדרוג אטרקציות(גורמים ראשוניים)‏אטרקציות נחשבות מקור-משיכה חשוב לעיר,‏ ואכן ערים מנסות לשדרג אטרקציותקיימות ולהפכן למרשימות יותר וידידותיות יותר,‏ וכן ליצור אטרקציות חדשות,‏ לעתיםאף ״יש-מאין״.‏ הדוגמא הבולטת והמוצלחת — אם-כי אולי ייחודית — היא זו של בילבאו190