להורדה - מכון ירושלים לחקר ישראל

כל הזכויות שמורות למכון ירושלים לחקר ישראלמלוח 5 עולה כי ביצועי גביית הארנונה של עיריית-ירושלים הם בינוניים.‏ החוב המצטברעלה בתחילת 2006 על שני מיליארד שקל,‏ אך נתון זה אינו חריג בהתחשב בגודלה שלהעיר:‏ בתל-אביב חוב הארנונה המצטבר עולה על 1.6 מיליארד ש״ח ובחיפה הוא עולהעל 1.4 מיליארד ש״ח).‏ הנתון הבעייתי יותר הוא הירידה בשיעור הגבייה מתוך סך כלהחיוב השנתי בניכוי הנחות ופטורים.‏בחינת התפלגות החוב המצטבר בתחילת 2006, מלמדת כי מתוך 2.195 מיליארדש״ח חוב מצטבר,‏ רק 17% היו מארנונה למגורים.‏ העיקר (73%) היה ארנונה אחרת,‏והשאר (10%) חובות מסופקים וחובות למחיקת ארנונה.‏ דהיינו,‏ עיקר הבעיה בגבייתארנונה היא בארנונה שאינה למגורים.‏ בשנת 2005 שיעור הגבייה ביחס לחיוב השנתי נטוהיה 92% בארנונה למגורים ו-‏‎70%‎ בארנונה שאינה למגורים.‏גם בערים גדולות אחרות נוטים שיעורי גביית הארנונה למגורים להיות גבוהים משיעוריגביית הארנונה שאינה למגורים ‏(ולוח 6 מדגים זאת לגבי תל-אביב,‏ חיפה ובאר-שבע).‏למשקי-בית קשה לחמוק מתשלום ארנונה,‏ למעט ביישובים בהם הפוליטיקה היא עלבסיס שיוכי.‏ לעומת זאת,‏ עסקים ומוסדות פושטים לעתים רגל,‏ נעלמים ‏(כאשר הנכסנשכר),‏ מאיימים בפיטורי עובדים,‏ או יוצאים למאבק משפטי על גובה הארנונה,‏ וקיימתלעתים גם בעיה בגביית הארנונה מנכסים ממשלתיים,‏ ובעיקר ממשרד הביטחון.‏ אולםבירושלים הפער בין שיעור גביית הארנונה למגורים לשיעור גביית הארנונה שאינהלמגורים הוא גדול במיוחד,‏ ושיעור הגבייה של הארנונה שאינה למגורים הוא נמוך מאודבהשוואה לערים גדולות אחרות בארץ.‏שיעורי-גבייה נמוכים של ארנונה על נכסים שאינם למגורים בירושלים,‏ נובעיםבראש וראשונה מבעיית מיסוי המלכ״רים ומגרירת חובות מתקופת האינתיפאדה.‏סוגיית המלכ״רים נובעת מביטול הפטור המלא מארנונה למלכ״רים בשנת 2003 ‏(פס״דבג״צ בעניין אגרת פינוי-אשפה ותיקון לחוק ההסדרים).‏ בקשות לפטור-חלקי תקועותאצל הממונה על המחוז,‏ ולכן יש כ-‏‎130‎ מיליון ש״ח לשנה ארנונה ממוסדות,‏ שבסופו שלדבר תיגבה או תימחק.‏ המגזר העסקי צבר חובות בעקבות האינתיפאדה.‏ בשנת 2004הסתמנה התאוששות,‏ אבל עדיין יש בעיה של חובות-עבר.‏ עסקים במזרח העיר נפגעובמיוחד מהאינתיפאדה.‏ משרדי הממשלה משלמים ארנונה כסדרה ובמלואה (120-110מיליון ש״ח בשנה),‏ למעט משרד הביטחון.‏ מיעוט יחסי של בסיס-מס שמקורו בנכסיםשאינם למגורים,‏ בהשוואה לערים גדולות אחרות,‏ מעיד אף הוא על חולשה בולטת שלירושלים ‏(לוחות 7-6). ההכנסות מארנונה למגורים ומארנונה שאינה למגורים הן כמעטזהות בירושלים.‏ החיוב גבוה יותר בארנונה שאינה למגורים,‏ אך שיעור הגבייה נמוך314