ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
"והנה הספק הראשון הזה..." – הרב אברהם משה ויטקינד<br />
168<br />
והנה, באופן מ<strong>ע</strong>ניין ביותר, השבת מספקת גם הסבר למצב ההיסטורי הזה,<br />
וזאת באמצ<strong>ע</strong>ות מאמר ידו<strong>ע</strong> המאפיין את "בין השמשות" – "בבין השמשות<br />
נבראו המזיקין". לפי המסופר, אדם הראשון בכה כשירדה <strong>ע</strong>ליו חמה,<br />
כשנתקל לראשונה בחושך כתופ<strong>ע</strong>ה, וזה היה כמובן בשבת הראשונה. לפי<br />
ויטקינד, אין זו רק פיסת מיד<strong>ע</strong> מן ה<strong>ע</strong>בר, "[...] חכמז"ל באו לנו להורות את<br />
הפסיכולוגיא של האדם בכלל, שמיד שההוא רואה איזו תקופה של 'בין<br />
השמשות' בחיים, מיד הוא מתחיל להתייאש ולאמר כי ל<strong>ע</strong>ולם יהיה כך, כי<br />
תקופה מדומדמת זו תמשך כך <strong>ע</strong>ידן ו<strong>ע</strong>ידנים בלי קץ, שוב לא יאיר <strong>ע</strong>וד<br />
תקופת בין השמשות אינה נצחית, השמש רק שוק<strong>ע</strong>ת לאיזה<br />
זמן בנקודה זו ממשיך ויטקינד את התייחסותו לחושך, ליתר דיוק<br />
השפ<strong>ע</strong>תו <strong>ע</strong>ל הגבלת תנאי הראייה, החוזרת ונשנית למן הספר הראשון.<br />
במין וריאציה למשל המ<strong>ע</strong>רה של אפלטון הוא משווה, מקשה ומפרק: "[...]<br />
לאדם השוכן במ<strong>ע</strong>רה תחת האדמה מקום שם לא יגי<strong>ע</strong>ו קרני השמש<br />
הבהירים ורק אור הנר יפיץ שם אורו גם ביום, הייתכן למשל לאמר כי<br />
האדם הזה שרוי באורה ולא באפילה? כי החושך הוא באמת המצב<br />
הטב<strong>ע</strong>י של ה<strong>ע</strong>ולם<br />
וכאן מושלם הקישור בין הפרט המיוצג <strong>ע</strong>ל ידי אדם הראשון שתואר<br />
כאינדיבידואל, לבין הפסיכולוגיה הקבוצתית, המיוצגת אף היא <strong>ע</strong>ל ידי<br />
אדם, שכן הוא במ<strong>ע</strong>מדו הראשוני מייצג אנשים באשר הם: "[...] לא רק<br />
אדם הראשון ט<strong>ע</strong>ה כך לבכות מתוך יאוש בלתי נכון אלא שגם הפקחים<br />
והמלומדים שבבני דורנו כיון שהם מגי<strong>ע</strong>ים לתקופת בין השמשות מיד הם<br />
פורשים ובוכים מתוך יאוש מר מהי אם כן הב<strong>ע</strong>יה? במבט אל<br />
אירו<strong>ע</strong>י ספר בראשית הקדמוניים ו<strong>ע</strong>תירי התובנות: "[...] הנה ב'בין<br />
השמשות' כאלה נבראו המזיקין, ספקות חשך כאלה גוררים אחריהם את כל<br />
הצרות והמכאובים<br />
"בין השמשות" הוא ב<strong>ע</strong>ייתי מבחינת חילול שבת משום שנגררים בו<br />
לחילול בגלל הזמן הלא-נהיר די צורכו. בכך מחדד ויטקינד, החוזר<br />
[...]<br />
71<br />
."[...] ...<br />
70<br />
72<br />
."[...]<br />
."[...]<br />
היום... [...]<br />
." [...]<br />
69<br />
שם, <strong>ע</strong>מ' לו.<br />
הנ"ל, ספר תו<strong>ע</strong>פות ראם, ורשה תר<strong>ע</strong>"ג, <strong>ע</strong>מ' קח. הדיון המתנהל שם הוא <strong>ע</strong>ל טיבו<br />
של האור הגנוז שנגנז בששת ימי בראשית.<br />
הנ"ל, ספר תו<strong>ע</strong>פות ראם, קיידן תרצ"ג, <strong>ע</strong>מ' לו.<br />
שם.<br />
69<br />
70<br />
71<br />
72
Change language