ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
67<br />
רפי וקנין<br />
ÌÈÓÎÁ È„ÈÓÏ˙ È˘<br />
אילפא ורבי יוחנן הם שני תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, היושבים כל<br />
ימיהם בבית המדרש ו<strong>ע</strong>וסקים בתורה, וכמו כל יושבי בית המדרש, חייהם<br />
הם חיים של דוחק ומחסור. כשגבר <strong>ע</strong>ליהם דוחקם מחליטים השניים ל<strong>ע</strong>זוב<br />
את חיי בית המדרש ולפרוש לחיי <strong>ע</strong>סקים. "אמרו: נ<strong>ע</strong>מוד ונלך ונ<strong>ע</strong>שה איזה<br />
שהוא <strong>ע</strong>סק ונקיים ב<strong>ע</strong>צמנו [את הפסוק] 'אפס כי לא יהיה בך אביון' (דברים<br />
טו, ד)". הם קוראים פסוק זה לא כפשוטו אלא כמצווה האדם מצווה<br />
לשמור את <strong>ע</strong>צמו שלא יבוא לידי <strong>ע</strong>ניות, והם כאומרים: '<strong>ע</strong>ד כמה <strong>ע</strong>וד<br />
נצט<strong>ע</strong>ר בחיים דחוקים אלו? האם לא הגי<strong>ע</strong> הזמן ל<strong>ע</strong>שות לביתנו!?'. ניתן<br />
לשמו<strong>ע</strong> כאן הד לרחשי לבו של כל תלמיד החובש את ספסלי בית המדרש<br />
ונתון במאבק פנימי בין הבחירה בחיים של לימוד תורה, שהם חיים של<br />
דוחק ומחסור, לבין היציאה לחיי <strong>ע</strong>בודה שהם חיי רווחה "חיי <strong>ע</strong>ולם"<br />
כנגד "חיי ש<strong>ע</strong>ה". יש שמגי<strong>ע</strong>ה ש<strong>ע</strong>ה וכוחותיו של אדם אינם <strong>ע</strong>ומדים לו<br />
כנגד הלחצים הפנימיים והחיצוניים שהוא נתון בהם, והוא קם ו<strong>ע</strong>ושה<br />
מ<strong>ע</strong>שה. כזו הייתה ש<strong>ע</strong>תם של אילפא ורבי יוחנן, והם מקבלים החלטה<br />
להמיר את חיי בית המדרש בחיי ה<strong>ע</strong>סקים.<br />
<strong>ע</strong>ד כמה הייתה החלטה גורלית זו קשה <strong>ע</strong>ליהם י<strong>ע</strong>יד הצורך להזדקק<br />
לפסוק שיתמוך בהחלטתם. לכאורה מה צורך יש בפסוק? והלא סיבת<br />
המ<strong>ע</strong>שה וט<strong>ע</strong>מו מבוארים היטב – "דחיקא להו מילתא טובא" [דחק להם<br />
הדבר מאוד]. איש אינו מצפה מתלמידי חכמים לסבול חרפת ר<strong>ע</strong>ב בשל<br />
תלמודם! נראה לי, שהבאת פסוק התלוש מהקשרו וקריאתו שלא כפשוטו<br />
יכולים להתפרש כניסיון לתרץ את המ<strong>ע</strong>שה או כהתנצלות. זו תופ<strong>ע</strong>ה<br />
ניסיון<br />
פסיכולוגית ידו<strong>ע</strong>ה<br />
לתת הסבר הגיוני למ<strong>ע</strong>שה כדי לשכך את הרגשות הקשים הנוב<strong>ע</strong>ים<br />
מההכרה שמ<strong>ע</strong>שה זה מנוגד לצו המצפון. הם נתלים בפסוק שמשמ<strong>ע</strong>ו<br />
ברכה, ודורשים אותו מצווה, ובכך הם כמו מחליפים מצווה במצווה<br />
ומשקיטים את מצפונם.<br />
–<br />
–<br />
– ומשמ<strong>ע</strong>ה:<br />
– "רציונליזציה" (rationalization)<br />
3<br />
דיון נרחב בסוגיה זו ימצא הקורא בקובץ המאמרים ממלכת כהנים וגוי קדוש,<br />
ב<strong>ע</strong>ריכתו של הרב יהודה שביב, ירושלים תשנ"ז.<br />
תמונה כזאת מצטיירת גם בסיפור <strong>ע</strong>ל רבי שמ<strong>ע</strong>ון בן חלפתא (רות רבה, ג, ד). ראו<br />
<strong>ע</strong>ל כך בספרי: אגדה של חינוך – קריאה פסיכולוגית חינוכית בסיפורי האגדה<br />
והמדרש, ירושלים תשס"ח, <strong>ע</strong>מ' 63– 76.<br />
3
Change language