ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
אני–אתה–אחר–א-לוהים – בובר, השל ולוינס<br />
224<br />
מבקש להתגונן ולה<strong>ע</strong>צים את כוחו מול האחר הנתפס כ<strong>ע</strong>וין ומסוכן. הסיבה<br />
לכך היא שהאדם מתייחס אל האחר בהתייחסות החלקית והסתמית שביחס<br />
אני–לז. לדברי בובר: "כל לז גובל בלז שכנגדו, אין הוא אלא בגבלו גבול<br />
לחברו. ואילו בזמן שנהגה 'אתה' אין משהו. אין האתה גובל". הניסוח<br />
כאן איננו מתייחס לחוויה מופשטת. הרי ברור לבובר שקוראיו, לאו דווקא<br />
בחשיבה אסוציאטיבית פרו<strong>ע</strong>ה, יקשרו את הנאמר <strong>ע</strong>ם חוויית המלחמות, <strong>ע</strong>ם<br />
קרבות שנשפך בהם דם רב כדי לשמור <strong>ע</strong>ל הגבולות או כדי לקבו<strong>ע</strong> גבולות.<br />
הגותו של בובר היא הגות המבקשת לחדור ולהבין את מהות היחסים<br />
הנרקמים בין בני אדם.<br />
17<br />
!!!"ȃ΅»‡ ȃÁ»‡ ¯≈Ó…L¬‰" – È˘ÓÓ‰ ÌÏÂÚ‰ χ ‰˜ÈËÒÈÓ‰ ÔÓ<br />
בובר מספר <strong>ע</strong>ל חוויה שהייתה ב<strong>ע</strong>לת חשיבות מכר<strong>ע</strong>ת בהחלטתו 'ל<strong>ע</strong>זוב'<br />
את הדרכים שבהן ביקש לצ<strong>ע</strong>וד בהיותו צ<strong>ע</strong>יר, דרכים שבאמצ<strong>ע</strong>ותן ביקש<br />
להשיג חוויות רוחניות, אקסטזה והארה, <strong>ע</strong>ל ידי הינתקות מ<strong>ע</strong>ולם השגרה<br />
הארצית היומיומית. אחר בוקר של חוויה מלאת 'התלהבות' בא צ<strong>ע</strong>יר<br />
לשאול אותו שאלות. בובר <strong>ע</strong>נה <strong>ע</strong>ל שאלותיו, אולם לא ה<strong>ע</strong>לה את השאלות<br />
שלא נשאלו במפורש. מאוחר יותר נוד<strong>ע</strong> לו שאותו צ<strong>ע</strong>יר איננו <strong>ע</strong>וד בין<br />
החיים ושהפגישה אתו הייתה <strong>ע</strong>בור אותו צ<strong>ע</strong>יר ב<strong>ע</strong>לת חשיבות מכר<strong>ע</strong>ת<br />
לקבלת 'החלטה'. בובר אינו אומר זאת במפורש, אבל ברור למדי שאותו<br />
צ<strong>ע</strong>יר התאבד. הצ<strong>ע</strong>יר הגי<strong>ע</strong> ברג<strong>ע</strong>ים של ייאוש אל בובר כדי לבחון אם יש<br />
משמ<strong>ע</strong>ות להמשך חייו. רגשי אשמה כבדים הביאו את בובר להכיר<br />
באחריות ה<strong>ע</strong>צומה המוטלת <strong>ע</strong>ליו. בובר מבהיר שביסוד תפיסתו<br />
ה'דיאלוגית' <strong>ע</strong>ומדת מחויבות <strong>ע</strong>מוקה לאדם. הוא טו<strong>ע</strong>ן שה'שלמות'<br />
איננה <strong>ע</strong>וד <strong>ע</strong>בורו 'התחברות' <strong>ע</strong>ם ה<strong>ע</strong>ולם המסתורי שבהיכלות<br />
מ<strong>ע</strong>לה, אלא 'התחברות' <strong>ע</strong>ם ה<strong>ע</strong>ולם השלם של מטה, <strong>ע</strong>ולם שבו <strong>ע</strong>שויה<br />
להיחשף ה'התחברות' בין אדם לזולתו. זיקה אנושית זו תוב<strong>ע</strong>ת אחריות<br />
מלאה.<br />
18<br />
(fullness)<br />
שם, <strong>ע</strong>מ' 4.<br />
בובר (ל<strong>ע</strong>יל, ה<strong>ע</strong>רה<br />
,(11 <strong>ע</strong>מ' .14–13<br />
17<br />
18
Change language