ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
תורה "לשמה": <strong>ע</strong>יון חוזר<br />
46<br />
כך ניתן להתרשם מדברי<br />
11<br />
"חיי אדם":<br />
כי התורה כלולה ב' מצוות, חלק א', ללמוד תורה, כמו שכתוב "ולמדתם את<br />
בניכם" (וכמוהו הרבה). ובזה אין חילוק אם ילמוד מסכת ברכות ומו<strong>ע</strong>ד או סדר<br />
קדשים, כי הכל הוא דברי אלהים חיים.<br />
וחלק הב' הוא שיהיה הלימוד <strong>ע</strong>ל מנת ל<strong>ע</strong>שות הוא קודם לחלק הא', כי בזה<br />
מקיים שניהם. כי אם לא ילמוד, לא יד<strong>ע</strong> מה ל<strong>ע</strong>שות. ו<strong>ע</strong>ל זה אמרו, נמנו שהלמוד<br />
קודם, שהלמוד מביא לידי מ<strong>ע</strong>שה, רצה לומר שיוד<strong>ע</strong> מה ל<strong>ע</strong>שות. ולכן הקדמונים<br />
הרי"ף והרא"ש לא חיברו רק <strong>ע</strong>ל מסכתות הנהוגות אצלנו והשמיטו הרבה<br />
דברים דלא שכיחי, והיינו לפי שראו שנתמ<strong>ע</strong>טו הלבבות, וקצרו לנו הדרך לפי<br />
השגתינו (בהקדמה לספר).<br />
אך מקור קדום יותר ב<strong>ע</strong>ניין זה נותן מקום להבנה אחרת. רבא מבקש ל<strong>ע</strong>ודד<br />
את הלימוד "<strong>ע</strong>ל מנת ל<strong>ע</strong>שות":<br />
מרגלא בפומיה דרבא: תכלית חכמה תשובה ומ<strong>ע</strong>שים טובים; שלא יהא אדם<br />
קורא ושונה ובו<strong>ע</strong>ט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין,<br />
שנאמר: ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל <strong>ע</strong>ושיהם. ל<strong>ע</strong>ושים לא נאמר אלא<br />
ל<strong>ע</strong>ושיהם "לשמה", ולא ל<strong>ע</strong>ושים שלא "לשמה". וכל ה<strong>ע</strong>ושה שלא<br />
"לשמה" נוח לו שלא נברא (ברכות יז, <strong>ע</strong>"א).<br />
12<br />
- ל<strong>ע</strong>ושים<br />
מדו<strong>ע</strong> רואה רבא סיכון בכך שמי שלומד שלא <strong>ע</strong>ל מנת ל<strong>ע</strong>שות <strong>ע</strong>לול דווקא<br />
לב<strong>ע</strong>וט באביו וברבו הגדול ממנו, אך לא ל<strong>ע</strong>בור <strong>ע</strong>ל <strong>ע</strong>ברות אחרות? מדו<strong>ע</strong><br />
לא אמר "שלא יהא אדם קורא ושונה ויושב בסוכה פסולה ואוכל נבלה<br />
בשוגג"? ברור שהלימוד "<strong>ע</strong>ל מנת ל<strong>ע</strong>שות" המתואר בדברי רבא אינו מכוון<br />
רק לכך "שאם לא ילמד, לא יד<strong>ע</strong> מה ל<strong>ע</strong>שות". רבא מדבר <strong>ע</strong>ל הזדהות<br />
נפשית <strong>ע</strong>ם התורה, הזדהות שהיא ב<strong>ע</strong>לת כיוון מ<strong>ע</strong>שי. לאמור, הלימוד מבטא<br />
מסירות לאידיאלים המ<strong>ע</strong>שיים של התורה, ורצון לבצ<strong>ע</strong>ם בפו<strong>ע</strong>ל. הלימוד<br />
הוא פ<strong>ע</strong>ולה של איחוד רוחני <strong>ע</strong>ם התורה, ואיחוד זה אמור להתבטא בכל<br />
הליכותיו ואורחות חייו של הלומד. הרצון לב<strong>ע</strong>וט בגדולים ממנו, <strong>ע</strong>ליו<br />
מדבר רבא, אינו נוב<strong>ע</strong> מכך שהלכות כבוד חכמים לא נלמדו <strong>ע</strong>ל בוריין, אלא<br />
מכך שהלומד רואה את התורה כמאדיר את מ<strong>ע</strong>מדו שלו ולא כמצפן לחיים<br />
(144<br />
מאת הרב אברהם דאנציג.<br />
דברי רבא הובאו גם <strong>ע</strong>ל ידי רנ"ל<br />
הביצו<strong>ע</strong>י.<br />
(<strong>ע</strong>מ'<br />
במטרה להדגים את ה"לשמה"<br />
11<br />
12
Change language