09.04.2015 Views

ע - מכללת ליפשיץ - Macam

ע - מכללת ליפשיץ - Macam

ע - מכללת ליפשיץ - Macam

SHOW MORE
SHOW LESS

You also want an ePaper? Increase the reach of your titles

YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.

<strong>ע</strong>ל השוואת המחלוקת<br />

18<br />

15<br />

16<br />

שר'‏ יהודה בנו של ר'‏ אל<strong>ע</strong>אי ורבי אל<strong>ע</strong>אי תלמידו של ר'‏ אלי<strong>ע</strong>זר,‏ לפיכך<br />

שנה לך משנת רבי אלי<strong>ע</strong>זר".‏<br />

הואיל ור'‏ אלי<strong>ע</strong>זר היה מבית שמאי,‏ הרי שר'‏ יהודה שילב בתוך ההלכה<br />

כמה מרכיבים מלימודם של בית שמאי.‏ פרופ'‏ גולדברג מציין כי שיטתו<br />

הכללית של ר'‏ יהודה היא ‏"למ<strong>ע</strong>ט <strong>ע</strong>ד כמה שאפשר את המחלוקות שבין<br />

בית שמאי ובית הלל".‏<br />

גם ר'‏ יהודה הוא אפוא אחד מאותם חכמים שהשתדלו לצמצם את<br />

המחלוקות בהלכה.‏ באמצ<strong>ע</strong>ות החילוקים ‏"אימתי"‏ ו"במה",‏ הוא פוסק<br />

הלכה במקרה מסוים כד<strong>ע</strong>ת אחת המסורות,‏ ובמקרה אחר כד<strong>ע</strong>ת מסורת<br />

אחרת.‏ בכך הוא נהג לְ‏ חֵ‏ ד מסורות.‏ וכאמור ל<strong>ע</strong>יל,‏ יש נטייה לפסוק הלכה<br />

כמותו.‏<br />

"Ìȯ‰ ¯˜ÂÚ" "ÈÈÒ" Ï˘ ̉Èί„<br />

בתקופת חז"ל הייתה נטייה למיין את החכמים לפי שני סוגים:‏ ‏"סיני"‏<br />

ו"<strong>ע</strong>וקר הרים",‏ או במילים אחרות:‏ בקי וחריף.‏ כך כתוב במסכת הוריות:‏<br />

‏"אמר רבי יוחנן:‏ פליגו בה רבן שמ<strong>ע</strong>ון בן גמליאל ורבנן,‏ חד אמר:‏ סיני<br />

<strong>ע</strong>דיף,‏ וחד אמר:‏ <strong>ע</strong>וקר הרים <strong>ע</strong>דיף.‏ רב יוסף סיני,‏ רבה <strong>ע</strong>וקר הרים,‏ שלחו<br />

לתמן:‏ איזה מהם קודם?‏ שלחו להו:‏ סיני <strong>ע</strong>דיף,‏ דאמר מר:‏ הכל צריכין<br />

גם הירושלמי אומר:‏ ‏"הסדרן קודם לפלפלן"‏<br />

<strong>ע</strong>"א).‏ למרי חטיא"‏ ‏(יד,‏ ‏(הוריות פ"ג ה"ה).‏<br />

ימסור ששני<br />

במקרה של סתירה בין שני מקורות צפוי ש"סיני"‏ ישתדל לבטל את<br />

לחכמים שונים וש"<strong>ע</strong>וקר הרים"‏ המקורות מתייחסים הסתירה בין שני המקורות <strong>ע</strong>ל ידי ‏"אוקימתות".‏ ‏"<strong>ע</strong>וקר הרים"‏ י<strong>ע</strong>מיד מקור<br />

א במצב א ומקור ב במצב ב.‏ והנה דוגמה במסכת סנהדרין:‏<br />

רב המנונא אירכסו ליה תורי,‏ פג<strong>ע</strong> ביה רבה,‏ רמא ליה מתניתין אהדדי:‏ תנן<br />

ה<strong>ע</strong>ובד <strong>ע</strong>בודה זרה,‏ <strong>ע</strong>ובד אומר והאנן תנן:‏ האומר א<strong>ע</strong>בוד,‏ אלך<br />

וא<strong>ע</strong>בוד,‏ נלך ונ<strong>ע</strong>בוד!‏ אמר ליה:‏ באומר איני מקבלו <strong>ע</strong>לי אלא ב<strong>ע</strong>בודה.‏ רב יוסף<br />

אמר:‏ תנאי שקלת מ<strong>ע</strong>למא?‏ תנאי היא!‏ דתניא האומר בואו וְ<strong>ע</strong>ִבְ‏ דנִי,‏ רבי מאיר<br />

מחייב,‏ ורבי יהודה פוטר;‏ היכא דפלחו – כולי <strong>ע</strong>למא לא פליגי,‏ דכתיב:‏ לא<br />

ת<strong>ע</strong>שה לך פסל ‏(שמות כ);‏ כי פליגי – בדיבורא ב<strong>ע</strong>למא;‏ רבי מאיר סבר:‏ דיבורא<br />

– אין,‏ – לא.‏<br />

<strong>ע</strong>וד ראו י"נ אפשטיין,‏ מבואות לספרות התנאים,‏ תל אביב<br />

גולדברג ‏(ל<strong>ע</strong>יל,‏ ה<strong>ע</strong>רה 11), <strong>ע</strong>מ'‏<br />

,1957 <strong>ע</strong>מ'‏ .68<br />

.245<br />

15<br />

16

Hooray! Your file is uploaded and ready to be published.

Saved successfully!

Ooh no, something went wrong!