ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
<strong>ע</strong>ל השוואת המחלוקת<br />
18<br />
15<br />
16<br />
שר' יהודה בנו של ר' אל<strong>ע</strong>אי ורבי אל<strong>ע</strong>אי תלמידו של ר' אלי<strong>ע</strong>זר, לפיכך<br />
שנה לך משנת רבי אלי<strong>ע</strong>זר".<br />
הואיל ור' אלי<strong>ע</strong>זר היה מבית שמאי, הרי שר' יהודה שילב בתוך ההלכה<br />
כמה מרכיבים מלימודם של בית שמאי. פרופ' גולדברג מציין כי שיטתו<br />
הכללית של ר' יהודה היא "למ<strong>ע</strong>ט <strong>ע</strong>ד כמה שאפשר את המחלוקות שבין<br />
בית שמאי ובית הלל".<br />
גם ר' יהודה הוא אפוא אחד מאותם חכמים שהשתדלו לצמצם את<br />
המחלוקות בהלכה. באמצ<strong>ע</strong>ות החילוקים "אימתי" ו"במה", הוא פוסק<br />
הלכה במקרה מסוים כד<strong>ע</strong>ת אחת המסורות, ובמקרה אחר כד<strong>ע</strong>ת מסורת<br />
אחרת. בכך הוא נהג לְ חֵ ד מסורות. וכאמור ל<strong>ע</strong>יל, יש נטייה לפסוק הלכה<br />
כמותו.<br />
"Ìȯ‰ ¯˜ÂÚ" "ÈÈÒ" Ï˘ ̉Èί„<br />
בתקופת חז"ל הייתה נטייה למיין את החכמים לפי שני סוגים: "סיני"<br />
ו"<strong>ע</strong>וקר הרים", או במילים אחרות: בקי וחריף. כך כתוב במסכת הוריות:<br />
"אמר רבי יוחנן: פליגו בה רבן שמ<strong>ע</strong>ון בן גמליאל ורבנן, חד אמר: סיני<br />
<strong>ע</strong>דיף, וחד אמר: <strong>ע</strong>וקר הרים <strong>ע</strong>דיף. רב יוסף סיני, רבה <strong>ע</strong>וקר הרים, שלחו<br />
לתמן: איזה מהם קודם? שלחו להו: סיני <strong>ע</strong>דיף, דאמר מר: הכל צריכין<br />
גם הירושלמי אומר: "הסדרן קודם לפלפלן"<br />
<strong>ע</strong>"א). למרי חטיא" (יד, (הוריות פ"ג ה"ה).<br />
ימסור ששני<br />
במקרה של סתירה בין שני מקורות צפוי ש"סיני" ישתדל לבטל את<br />
לחכמים שונים וש"<strong>ע</strong>וקר הרים" המקורות מתייחסים הסתירה בין שני המקורות <strong>ע</strong>ל ידי "אוקימתות". "<strong>ע</strong>וקר הרים" י<strong>ע</strong>מיד מקור<br />
א במצב א ומקור ב במצב ב. והנה דוגמה במסכת סנהדרין:<br />
רב המנונא אירכסו ליה תורי, פג<strong>ע</strong> ביה רבה, רמא ליה מתניתין אהדדי: תנן<br />
ה<strong>ע</strong>ובד <strong>ע</strong>בודה זרה, <strong>ע</strong>ובד אומר והאנן תנן: האומר א<strong>ע</strong>בוד, אלך<br />
וא<strong>ע</strong>בוד, נלך ונ<strong>ע</strong>בוד! אמר ליה: באומר איני מקבלו <strong>ע</strong>לי אלא ב<strong>ע</strong>בודה. רב יוסף<br />
אמר: תנאי שקלת מ<strong>ע</strong>למא? תנאי היא! דתניא האומר בואו וְ<strong>ע</strong>ִבְ דנִי, רבי מאיר<br />
מחייב, ורבי יהודה פוטר; היכא דפלחו – כולי <strong>ע</strong>למא לא פליגי, דכתיב: לא<br />
ת<strong>ע</strong>שה לך פסל (שמות כ); כי פליגי – בדיבורא ב<strong>ע</strong>למא; רבי מאיר סבר: דיבורא<br />
– אין, – לא.<br />
<strong>ע</strong>וד ראו י"נ אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, תל אביב<br />
גולדברג (ל<strong>ע</strong>יל, ה<strong>ע</strong>רה 11), <strong>ע</strong>מ'<br />
,1957 <strong>ע</strong>מ' .68<br />
.245<br />
15<br />
16
Change language