ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
תורה "לשמה": <strong>ע</strong>יון חוזר<br />
60<br />
30<br />
הרב <strong>ע</strong>ל מנת לקבל פרס אלא היו כ<strong>ע</strong>בדים המשמשין את הרב <strong>ע</strong>ל מנת שלא לקבל<br />
פרס. ורצו בכך להאמין באמת ל<strong>ע</strong>צם האמת וזהו ה<strong>ע</strong>נין שקוראין אותו <strong>ע</strong>ובד<br />
מאהבה. ואמרו <strong>ע</strong>ליהם השלום במצותיו חפץ מאד, אמר ר' אל<strong>ע</strong>זר במצותיו ולא<br />
בשכר מצותיו.<br />
דברים דומים כתב הרמב"ם בפרק ה<strong>ע</strong>שירי מהלכות תשובה:<br />
ה<strong>ע</strong>ובד מאהבה <strong>ע</strong>וסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר<br />
ב<strong>ע</strong>ולם ולא מפני יראת הר<strong>ע</strong>ה ולא כדי לירש הטובה אלא <strong>ע</strong>ושה האמת מפני<br />
שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה, ומ<strong>ע</strong>לה זו היא מ<strong>ע</strong>לה גדולה מאד ואין כל<br />
חכם זוכה לה...(משנה תורה, הלכות תשובה, פ"י ה"ב).<br />
אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה <strong>ע</strong>שיר<br />
בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר ב<strong>ע</strong>ולם הבא תלמוד לומר לאהבה את<br />
ה' כל מה שאתם <strong>ע</strong>ושים לא ת<strong>ע</strong>שו אלא מאהבה, ו<strong>ע</strong>וד אמרו חכמים במצותיו<br />
חפץ מאד ולא בשכר מצותיו, וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם<br />
ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כ<strong>ע</strong>בדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא<br />
הרב ראוי לשמשו כלומר <strong>ע</strong>בדו מאהבה (שם, ה"ד).<br />
הדגש החוזר ונשנה הוא ה<strong>ע</strong>יסוק בתורה ובמצוות לא למ<strong>ע</strong>ן מטרה חיצונית<br />
להן אלא למ<strong>ע</strong>ן <strong>ע</strong>צמן. אין תכלית הלימוד אלא ידי<strong>ע</strong>תו בלבד, והמצוות<br />
תכליתן קיומן. האם אין דבריו מ<strong>ע</strong>ור אחד <strong>ע</strong>ם תבי<strong>ע</strong>תו של ר' חיים שלא ישא<br />
הלומד את <strong>ע</strong>יניו למטרה אחרת? אמנם, ההקשר של דברי הרמב"ם שונה.<br />
"המטרה המתחרה" שאליה מתייחס הרמב"ם הוא תמיד טובה אנוכית<br />
כלשהי, ור' חיים בא לדחות את שאיפת הדבקות המיסטית. אבל הרי פסגת<br />
הטובות האנוכיות אצל הרמב"ם, והמ<strong>ע</strong>ודנת שבהן, היא חיי ה<strong>ע</strong>ולם הבא.<br />
נראה שהמרחק בין טובה זו לבין דבקות אינו כה גדול.<br />
ואולם רנ"ל מייחס את החידוש האמור לר' חיים. הוא כמובן ראה את<br />
דברי הרמב"ם, אבל הוא לא התרשם שיש קרבה ממשית בינו לבין "נפש<br />
החיים". מדו<strong>ע</strong>? משום שהרמב"ם מדגיש שוב ושוב שלימוד <strong>ע</strong>ל דרך זה<br />
הוא לימוד מאהבה. אמור מכאן, שלא ה"לשמה" השכלי <strong>ע</strong>ומד נגד <strong>ע</strong>יני<br />
רוחו, אלא אותה כוונה רליגיוזית הרואה את הלימוד כאמצ<strong>ע</strong>י לחיזוק הקשר<br />
בין האדם לבין בוראו.<br />
–<br />
משנה <strong>ע</strong>ם פירוש רבינו משה בן מימון,<br />
ירושלים תשכ"ה, <strong>ע</strong>מ' קלה.<br />
סדר נזיקין,<br />
מהדורת הרב יוסף קאפח,<br />
30
Change language