ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
<strong>ע</strong>ל השוואת המחלוקת<br />
ב<strong>ע</strong>לי התוספות ה<strong>ע</strong>לו ב<strong>ע</strong>יות חדשות רבות שלא באו לידי ביטוי<br />
בפסיקתם של הרי"ף ושל הרמב"ם. בדקו ומצאו כי פסיקה אשכנזית זו<br />
<strong>ע</strong>ולה בכמותה <strong>ע</strong>ל כל הפסיקה שנמצאת אצל הרי"ף והרמב"ם. נמצא<br />
שהכלל הווירטואלי "תרי מגו תלת" אינו משפי<strong>ע</strong> <strong>ע</strong>ל רובו של השולחן<br />
<strong>ע</strong>רוך. השולחן <strong>ע</strong>רוך הוא ספרדי באיכותו ואשכנזי בכמותו.<br />
53<br />
32<br />
•<br />
54<br />
‰Ú¯Î‰Ó ˙ÂÚÓȉ<br />
לא תמיד היה מרן יכול להכרי<strong>ע</strong>. למשל, המקרים שבהם לא חיווה הרי"ף<br />
את ד<strong>ע</strong>תו, לא אפשרו לו תמיד להכרי<strong>ע</strong>. יש גם מקרים רבים שבהם לא<br />
מ<strong>ע</strong>ורבים שלושת <strong>ע</strong>מודי הוראה אלא חכמים אחרים. במקרים בהם לא היה<br />
יכול מרן להכרי<strong>ע</strong> בין שתי ד<strong>ע</strong>ות של ראשונים, הוא נקט בשיטה שמתחשבת<br />
בשתי הד<strong>ע</strong>ות. יש שהוא נוקט בשתי הד<strong>ע</strong>ות לחומרה, ויש שבמצבים<br />
מסוימים שבהם יש <strong>ע</strong>וד סיבה להקל, הוא מקל כאחת הד<strong>ע</strong>ות. והנה שתי<br />
דוגמאות שבהן מרן נמנ<strong>ע</strong> מהכר<strong>ע</strong>ה והחזיק את החבל בשני ראשיו:<br />
‡Ï ‡ ‰ÂÂÎ ˙ÂÎȯˆ ˙ÂÂˆÓ Ì‡‰ .‡<br />
זה אולי המקרה המ<strong>ע</strong>ניין ביותר שבו פסק במפורש כד<strong>ע</strong>ה אחת, ואף <strong>ע</strong>ל פי<br />
כן הוא ממשיך להתחשב בד<strong>ע</strong>ה האחרת. ובכן, מרן כתב (או"ח, סי' ס',<br />
ס"ד): "יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה, ויש אומרים שצריכות כוונה<br />
.158<br />
,(46<br />
ראו תא -שמ<strong>ע</strong> (ל<strong>ע</strong>יל, ה<strong>ע</strong>רה <strong>ע</strong>מ' ל<strong>ע</strong>נ"ד, הממצא של פרופ' תא-שמ<strong>ע</strong><br />
נוג<strong>ע</strong> ב<strong>ע</strong>יקר לאו"ח, שכן מרן פסק בחושן משפט כמ<strong>ע</strong>ט תמיד כמו הרמב"ם,<br />
וכנראה גם באבן ה<strong>ע</strong>זר. ואלה דברי מר"ן בבית יוסף: "ול<strong>ע</strong>נין הלכה כבר שאל<br />
מאתי החכם ה"ר אהרן מטראני ז"ל דין זה והוריתי לו כדברי הרמב"ן ודלא<br />
כהרא"ש וט<strong>ע</strong>מא דמילתא משום דהרמב"ם מסכים לדברי הרמב"ן כמו שכתבתי<br />
בסמוך והוו להו תרי לגבי הרא"ש וליכא למימר דהרא"ש ורבינו י<strong>ע</strong>קב תרי נינהו<br />
דתרווייהו אינם אלא כח אחד דל<strong>ע</strong>ולם רבינו י<strong>ע</strong>קב אזיל בשיטת הרא"ש וכ<strong>ע</strong>ין<br />
שכתב הר"י קולון (שורש נב <strong>ע</strong>נף ב) ו<strong>ע</strong>וד דפשט המנהג לפסוק כהרמב"ם בדיני<br />
ממונות והודה החכם הנזכר לדברי" (חושן משפט, סימן <strong>ע</strong>ז, אות ב, ד"ה כתב<br />
הרמב"ן). אם כן, בדיני ממונות פסק מרן כמ<strong>ע</strong>ט תמיד כד<strong>ע</strong>ת הרמב"ם, לא בגלל<br />
הכלל "תרי מגו תלת" אלא משום שנהגו לפסוק בדיני ממונות כמו הרמב"ם.<br />
דוגמאות רבות נוספות נמצאות אצל ש' טולידאנו, דברי שלום ואמת, ירושלים<br />
תשס"ה, כרך ב, <strong>ע</strong>מ' 249–263.<br />
53<br />
54
Change language