ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
<strong>ע</strong>ל השוואת המחלוקת<br />
20<br />
18<br />
בדוגמה זו הו<strong>ע</strong>לתה סתירה בין שתי משניות. רב המנונא תירץ לרבה שאין<br />
סתירה בין שני המקורות כי הם <strong>ע</strong>וסקים במצבים שונים, ורבה שהוא "<strong>ע</strong>וקר<br />
הרים", הסכים אתו. רב יוסף שהוא "סיני", נתן תירוץ ראשון שלפיו הוא<br />
מייחס את שתי המשניות לשני תנאים שונים. הוא חזר בו ונתן תירוץ אחר<br />
שאינו מניח שיש מחלוקת בין התנאים אלא מ<strong>ע</strong>מיד את שתי המשניות<br />
במצבים שונים. מכל מקום, תגובתו הראשונה של רב יוסף הייתה תגובה<br />
של "סיני". רבה, ל<strong>ע</strong>ומתו, לא ראה מחלוקת, ונמצא ש"<strong>ע</strong>וקר הרים" נוטה<br />
להשוות את המחלוקת.<br />
והנה שוב <strong>ע</strong>ובדה המושכת את תשומת הלב: כתוב בסדר תנאים<br />
ואמוראים: "רבה ורב יוסף – הלכה כרבה לבר מתלת וכו'". מצאנו אפוא<br />
דוגמה שלישית לכך שהנטייה היא לפסוק הלכה כד<strong>ע</strong>ת החכם החותר<br />
לאחות את המחלוקת.<br />
19<br />
‡·¯Â ÈÈ·‡<br />
20<br />
אורבך ה<strong>ע</strong>לה במחקריו כי אביי נוטה להסתמך <strong>ע</strong>ל מקורות ב<strong>ע</strong>וד רבא נוטה<br />
להסתמך <strong>ע</strong>ל הסברא. אכן, ב<strong>ע</strong>וד אביי אומר: "גמרא גמירנא, סברא לא<br />
יד<strong>ע</strong>נא [לתת ט<strong>ע</strong>ם מד<strong>ע</strong>תי – רש"י]", הרי שרבא מוצא ט<strong>ע</strong>ם (יומא לג, <strong>ע</strong>"א).<br />
ו<strong>ע</strong>וד אמר רבא: "אגרא דשמ<strong>ע</strong>תא סברא" (ברכות ו, <strong>ע</strong>"ב).<br />
כמו בקט<strong>ע</strong> בקודם, מי שמסתמך <strong>ע</strong>ל מסורת יוד<strong>ע</strong> את המקורות, ולכן<br />
הוא גם יוד<strong>ע</strong> מדי פ<strong>ע</strong>ם בפ<strong>ע</strong>ם מי הם התנאים ששנו את המקורות הסותרים.<br />
ל<strong>ע</strong>ומתו, מי שמסתמך <strong>ע</strong>ל הסברה ואינו יוד<strong>ע</strong> בבהירות מי הם התנאים ששנו<br />
את המקורות הסותרים, נוטה לתרץ את הסתירה <strong>ע</strong>ל ידי חילוק מצבים בין<br />
שני המקורות. והנה דוגמה:<br />
ואפילו ראוהו מגוייד וכו'. למימרא, דמגוייד חיי; ורמינהי: אדם אינו מטמא <strong>ע</strong>ד<br />
שתצא נפשו, אפילו מגוייד ואפי' גוסס; טמויי לא מטמא, הא מיחייא לא חיי!<br />
אמר אביי, לא קשיא: הא ר"ש בן אל<strong>ע</strong>זר, הא רבנן; דתניא: מ<strong>ע</strong>ידין <strong>ע</strong>ל המגוייד,<br />
ואין מ<strong>ע</strong>ידין <strong>ע</strong>ל הצלוב, רבי שמ<strong>ע</strong>ון בן אל<strong>ע</strong>זר אומר: אף <strong>ע</strong>ל המגוייד אין מ<strong>ע</strong>ידין,<br />
נראה שרב יוסף חזר בו כי הוא שכח תלמודו מחמת חוליו, ומשום כך נמצאים<br />
208. מקרים לא מ<strong>ע</strong>טים בתלמוד שבהם הוא חוזר בו.<br />
סדר תנאים ואמוראים (ל<strong>ע</strong>יל, ה<strong>ע</strong>רה 14), אות יז.<br />
תשמ"ד,<br />
יד לתלמוד, גב<strong>ע</strong>תים: ההלכה מקורותיה והתפתחותה, א"א אורבך, <strong>ע</strong>מ'<br />
18<br />
19<br />
20
Change language