ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
61<br />
אליקים קרומביין<br />
אבל קבי<strong>ע</strong>ת הרמב"ם שהידי<strong>ע</strong>ה היא לבדה מטרת הלימוד אינה יכולה<br />
להיות ברורה יותר. ובאשר ל"אהבה" המובלטת בדבריו, גם זה פשוט<br />
ונכון. האהבה היא המני<strong>ע</strong> הבל<strong>ע</strong>די, הדלק הנפשי המב<strong>ע</strong>יר את הקשר<br />
ללימוד. אל לנו להחליף בין מני<strong>ע</strong>ים למטרות. ללימוד אין מטרה מחוץ לו,<br />
משום שהאדם שוגה באהבתו. האדם מרוכז בתורה מכוח אהבתו, ואהבה זו<br />
היא הממלאת את לימודו במשמ<strong>ע</strong>ות אישית. לכן מחויבותו ללימוד היא<br />
<strong>ע</strong>מוקה, ורק משום כך אפשר לומר שהוא לומד "לשמה".<br />
מן הראוי לשים לב לדיוק לשוני אחד שמקורו בדברי חז"ל, והוא חוזר<br />
ומו<strong>ע</strong>תק פ<strong>ע</strong>מים אין ספור <strong>ע</strong>ל ידי ראשונים ואחרונים. נצטט מהבבלי נדרים:<br />
שלא יאמר אדם: אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן<br />
ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא (נדרים סב, <strong>ע</strong>"א).<br />
הכוונה הפסולה מנוסחת בלשון תכליתית: האדם לומד "שיקראוני חכם",<br />
כלומר כדי שלימודו יביא לו כבור, פרנסה או שררה. ואילו החלופה הרצויה<br />
משמיטה כל "תכליתיות", ואומרת "למד מאהבה", כלומר – מתוכה. כך גם<br />
ברמב"ם בהלכות תשובה. אותה מ"ם השימוש של "מאהבה" אינה מופי<strong>ע</strong>ה<br />
כלל כאשר דובר בכוונות הפסולות, ולכן למראית <strong>ע</strong>ין החיסרון ב-"לא<br />
לשמה" הוא שהמטרות אינן ראויות. אבל איך הגי<strong>ע</strong> האדם למצב שמטרות<br />
כה תפלות תופסות את ר<strong>ע</strong>יוניו? מה גורם להכפפה הזאת של לימוד התורה<br />
לאינטרסים אנוכיים? מתברר שהב<strong>ע</strong>יה היא בנפש פנימה, במני<strong>ע</strong>ים. אילו<br />
אהב האדם את האמת מפני שהיא אמת, לבו לא היה נוטה לדברים אחרים.<br />
בקיצור, אין הרמב"ם מציב את הדבקות או את טיפוח קשרי האדם <strong>ע</strong>ם<br />
בוראו כי<strong>ע</strong>דם של לימוד תורה וקיום מצוות, שכן תכליתם באמת טמונה<br />
בהם <strong>ע</strong>צמם. ואולם הוא סבור ש<strong>ע</strong>ל מנת ללמוד "לשמה" האדם צריך לפ<strong>ע</strong>ול<br />
מתוך מני<strong>ע</strong> של אהבה, וככל שאהבתו תהיה <strong>ע</strong>מוקה יותר, דבקותו<br />
בתורה ובמצוות תגדל, ויהיה ראוי יותר להיקרא "לומד לשמה". ל<strong>ע</strong>ניות<br />
ד<strong>ע</strong>תי, כך סבור גם ר' חיים מוולוז'ין, כפי שט<strong>ע</strong>ו ל<strong>ע</strong>יל.<br />
31<br />
הרחבנו כאן בשתים מתוך שלוש ההגדרות שזיהה רנ"ל באשר ללימוד "לשמה" –<br />
הביצו<strong>ע</strong>ית והשכלית. לא נאריך ב<strong>ע</strong>ניין התחום השלישי, הכיוון הרליגיוזי, ואולם<br />
נ<strong>ע</strong>יר ה<strong>ע</strong>רה מתודולוגית אחת ה<strong>ע</strong>ולה מן הדיון שלנו בדברי הרמב"ם. רנ"ל מביא<br />
– וגם לגיוון הקיים בה.<br />
אסמכתאות רבות לקיומה של הגישה הזאת<br />
ואולם לאור דברינו, יש לחזור ולבדוק את כל המקורות האלה, כי ייתכן שהיסוד<br />
– הרליגיוזית<br />
31
Change language