ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
חיזוק ה<strong>ע</strong>רכים הדתיים בבתי הספר הממלכתיים-דתיים<br />
196<br />
שב<strong>ע</strong>ל פה? האם אלה מצוות בין אדם למקום? האם אפשר להפריד באופן<br />
ברור בין המצוות שבין אדם למקום ובין המצוות שבין אדם לחברו? או<br />
אולי מצווה כמו "אנוכי ה' אלוקיך" (שמות כ, ב) דרושה כדי לקיים את<br />
שאר המצוות, גם אם לא תמיד מבינים את המשמ<strong>ע</strong>ות שלהן? האם מצווה<br />
כמו "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח) היא מצווה שבין אדם<br />
למקום או אולי זו זכות סוציאלית ממדרגה ראשונה שנהנים ממנה בני אדם,<br />
ב<strong>ע</strong>לי חיים והבריאה כולה, מצווה שכמו רבות אחרות היא מתנה נפלאה<br />
המאפשרת לנפש ולגוף מנוחה ורגי<strong>ע</strong>ה, הנאה ושמחה וזמן להתבוננות<br />
ב<strong>ע</strong>ולם הזה, זמן ליהנות מהמשפחה ומן ה<strong>ע</strong>מל השבו<strong>ע</strong>י?! ידו<strong>ע</strong> שלפחות<br />
<strong>ע</strong>ד תקופת ההשכלה לא הייתה הפרדה כה דיכוטומית בין סוגי המצוות,<br />
כלומר, האנשים לא בחרו במוד<strong>ע</strong> במצוות שרצו לקיים; כולם יד<strong>ע</strong>ו שזו וגם<br />
זו הן רצונו של בורא <strong>ע</strong>ולם, ויש לשאוף לקיים כמה שאפשר.<br />
הוגים רבים טו<strong>ע</strong>נים שהאמונה בה' ובתורתו ויראת שמיים מובילות<br />
לקיום <strong>ע</strong>רכים. האמונה בה' מחייבת לקיים את תורתו ואת ה<strong>ע</strong>רכים שבה<br />
(כולל מצוות שבין אדם לחברו), ויראת ה' מרחיקה מן החטא, בין מתוך<br />
פחד מ<strong>ע</strong>ונש ובין מתוך "יראת הרוממות".<br />
הוגים בני זמננו מייחסים את הקשיים בחינוך המודרני (חוסר הכבוד<br />
להורים ולמורים, אלימות ופש<strong>ע</strong> גוברים, ה<strong>ע</strong>דפת ההגשמה ה<strong>ע</strong>צמית <strong>ע</strong>ל<br />
חשבון ה<strong>ע</strong>רבות ההדדית וכו') להתרופפות באמונה וביראת ה' או ב<strong>ע</strong>זיבת<br />
דרך חינוך המתבססת <strong>ע</strong>ל מקורות יהודיים. ראינו, למשל, שהצלחה בחינוך<br />
מוגדרת יפה בפתגם "חנוך לנ<strong>ע</strong>ר <strong>ע</strong>ל פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה"<br />
(משלי כב, ו), כלומר, ההצלחה נמדדת בכך שהילד הפנים את ה<strong>ע</strong>רכים<br />
שרצינו להנחיל לו, והוא יקיים אותם גם בהיותו זקן ללא פיקוח של הורים<br />
ומורים. את זה נוכל ל<strong>ע</strong>שות אם ניטיב להכיר את הנ<strong>ע</strong>ר ונחנך אותו <strong>ע</strong>ל פי<br />
דרכו, בהתאם לטב<strong>ע</strong>ו ולשכלו. אין מדובר כאן בחינוך אינדיווידואלי -<br />
הומניסטי בלבד (כדוגמת לימוד בקצב אישי מול מחשב בהתאם לרמת<br />
התלמיד) המכוון לרמתו השכלית של הילד, אלא בחינוך המקנה תשומת<br />
לב אישית לכל אחד ואחד מהתלמידים, ווב<strong>ע</strong>יקר בתחום ה<strong>ע</strong>רכי.<br />
4<br />
ראו, למשל, צ"א סלושץ, "<strong>ע</strong>יונים בחינוך ובהוראה ומאמרים ב<strong>ע</strong>נייני הש<strong>ע</strong>ה <strong>ע</strong>ל פי<br />
השקפות התורה וההלכה", בתוך: מגן החינוך, בני -ברק תש"ס.<br />
4
Change language