ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
אני–אתה–אחר–א-לוהים – בובר, השל ולוינס<br />
234<br />
52<br />
זו ש<strong>ע</strong>שויה לאפשר לאדם 'לראות' ו'לחוש' את 'פני האחר' ה'פונים' אליו.<br />
'אחריות' האדם כלפי ה'אחר' מקורה במחויבות הנוצרת במפגש הבלתי -<br />
אמצ<strong>ע</strong>י <strong>ע</strong>מו. חשוב היה ללוינס להדגיש שה'פנים' ש<strong>ע</strong>מם <strong>ע</strong>שוי האדם<br />
'להיפגש' אינם הפנים הפרטיקולרים של אדם זה או אחר.<br />
לוינס טו<strong>ע</strong>ן שה'פנים' הם ה'שיח הראשון'. כדי להבליט שדבריו<br />
מכוונים למפגש, ליחס האינטר-סובייקטיבי שאינו תלוי הקשר ומקום,<br />
מוסיף לוינס שמ<strong>ע</strong>רומי הפנים הם פשטות מחוסרת קישוט תרבותי. לוינס<br />
מבקש להבהיר את המפגש 'כשל<strong>ע</strong>צמו', לבודד את החוויה הראשונית של<br />
'גילוי' הפנים. השימוש בניסוח 'גילוי פנים' הוא חשוב ביותר, כי אין<br />
הקורא יכול להת<strong>ע</strong>לם מהמחשבה שבמונח 'גילוי פנים' יש אמירה<br />
'תאיולוגית'. ניסיון זה, מרכזי כל כך בהגותו של לוינס, ב<strong>ע</strong>ייתי, כי כיצד<br />
יכול אדם 'ל<strong>ע</strong>רטל' את פני האחר? ל'אחר' ה<strong>ע</strong>ומד לפני האדם יהיו תמיד<br />
'קישוטי תרבות' אלה או אחרים. נדמה שבכך חוזר לוינס להשתמש בדרכי<br />
ההפשטה התבוניות שביקר כל כך. כמובן, אפשר לה<strong>ע</strong>יר שבניסיון לתאר<br />
מבחינה פנומנולוגית את החוויה הראשונית אשר בה בא לידי ביטוי<br />
האינטראקציה בין האדם לבין ה'אחר', מבקש לוינס להצבי<strong>ע</strong> <strong>ע</strong>ל החוויה<br />
הקודמת לכל המשגה.<br />
אולם אי אפשר להת<strong>ע</strong>לם מה<strong>ע</strong>ובדה שמהלך של 'אוניוורסליזציה' מסוג<br />
זה הוא בגדר הפשטה. מתוך מוד<strong>ע</strong>ות לכך טו<strong>ע</strong>ן לוינס שהפנים מופשטות,<br />
אבל הפשטה זו איננה כהפשטה המושגת בתהליך לוגי מן הפרט אל הכלל.<br />
מופשטות הפנים היא מ<strong>ע</strong>ין 'ביקור' שבו הפנים 'באים' אך אינם<br />
'מתמזגים'. בהסבר זה ניכרת נימה מיסטית למדי, אף שלוינס טו<strong>ע</strong>ן שאין<br />
זו כוונתו. לדבריו, מקור ה'פלא' של הפנים ב'מקום אחר' שממנו הם 'באים'<br />
ואליו מיד הם 'פורשים'. קשה להשתכנ<strong>ע</strong> שאין מדובר כאן ב'הפשטה'.<br />
אולם ברור שהמדובר בתיאור של חוויה שבה הדגש מושם <strong>ע</strong>ל <strong>ע</strong>צם חוויית<br />
הקרבה של אדם. אני מניח שחשוב היה כל כך ללוינס להפריד בין 'פנים'<br />
53<br />
55<br />
54<br />
Levinas (ל<strong>ע</strong>יל, ה<strong>ע</strong>רה 45), <strong>ע</strong>מ' 83.<br />
<strong>ע</strong>מנואל לוינס, הומניזם של האדם האחר<br />
(<strong>ע</strong>ריכה מד<strong>ע</strong>ית: זאב לוי וקתרין שלייה; תרגמה: סמדר בוסתן), ירושלים<br />
Humanisme de l'autre Homme))<br />
,2004<br />
<strong>ע</strong>מ' 69.<br />
שם, <strong>ע</strong>מ' 78–79.<br />
79. שם, <strong>ע</strong>מ'<br />
52<br />
53<br />
54<br />
55
Change language