ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
אני–אתה–אחר–א-לוהים – בובר, השל ולוינס<br />
236<br />
מוחלטים, לוינס מצי<strong>ע</strong> אתיקה הנש<strong>ע</strong>נת דווקא <strong>ע</strong>ל הרגשות הסובייקטיביים<br />
ביותר; מחויבות מוסרית הנוב<strong>ע</strong>ת מהמפגש של ה'אני' <strong>ע</strong>ם 'אתה'. בהצי<strong>ע</strong>ו<br />
להביא לדיון את ה'אינטרסובייקטיביות' אמנם יש ניסיון להתמודד <strong>ע</strong>ם<br />
סכנת 'סובייקטיביזציה' מוחלטת שהייתה מקשה הקמתה של קהילה. אולם<br />
נדמה ש<strong>ע</strong>דיין מושג ה'מחויבות' איבד את <strong>ע</strong>וצמתו.<br />
‰˘ËÈ Ï˘ ‰˜È˙‡‰ ÏÂÓ ÒÈÂÏ Ï˘ ‰˜È˙‡‰<br />
57<br />
58<br />
אולם האתיקה ש<strong>ע</strong>ליה מדבר לוינס איננה תוב<strong>ע</strong>ת 'הדדיות' בין ה'אני' לבין<br />
ה'אחר'. לדבריו: "הקשר האינטר-סובייקטיבי הוא קשר לא-סימטרי. במובן<br />
זה, אני אחראי לאחר בלי לצפות להדדיות, אפילו אם זה י<strong>ע</strong>לה לי בחיי.<br />
ההדדיות, היא <strong>ע</strong>ניינו. אני אחראי אחריות טוטלית, שמתחייבת לכל<br />
האחרים ובכל אצל האחרים, אפילו לאחריותם. ל'אני' יש תמיד אחריות<br />
כלפי כל ה'אחרים'. יש לציין שהאתיקה של לוינס היא ההפך הגמור מן<br />
ה'אתיקה' של ניטשה. ניטשה מדבר <strong>ע</strong>ל האדם ה<strong>ע</strong>ליון שב<strong>ע</strong>וצמתו מסוגל<br />
'להכני<strong>ע</strong>' את זולתו, ב<strong>ע</strong>וד ה'אני' של לוינס 'נכנ<strong>ע</strong>' בפני האחר, ודווקא<br />
'כני<strong>ע</strong>ה' זו מהווה פסגה שאליה יש לשאוף. לוינס אינו מהסס לכנות 'כני<strong>ע</strong>ה'<br />
זו 'השת<strong>ע</strong>בדות'. אין המדובר, כמובן, ב'השת<strong>ע</strong>בדות' במובן הרגיל של<br />
מונח זה. לד<strong>ע</strong>ת לוינס, מדובר בקבלת 'אחריות' <strong>ע</strong>ל ה'אחר'. אל מול 'פני<br />
האחר' המתגלים בפני ה'אני' מת<strong>ע</strong>וררת תחושת אחריות מוחלטת. לדברי<br />
מאיר, "לא החירות האנושית כי אם האחריות האנושית המ<strong>ע</strong>ניקה לחירות<br />
משמ<strong>ע</strong>ות וכיוון היא שבריאתה טרם הושלמה. היחיד כאן הוא אחד למ<strong>ע</strong>ן<br />
האחר, כלומר יחיד הקרוא לאחווה לפני כל חירות".<br />
לוינס מרחיק לכת ומבהיר שה'אחריות' של ה'אני' <strong>ע</strong>ל ה'אחר' הופכת<br />
את ה'אני' ל'בן-<strong>ע</strong>רובה'. לוינס מוד<strong>ע</strong> לכך שתפיסה זו <strong>ע</strong>ומדת בניגוד גמור<br />
ל'אגואיזם' המאפיין את האדם. לוינס מסתייג מתפיסות המ<strong>ע</strong>מידות במרכזן<br />
את 'חירות' האדם. הנסל מצבי<strong>ע</strong> <strong>ע</strong>ל כך שלוינס דוגל ב'חירות מחויבת'.<br />
'מחויבת' משום שה'חרות' <strong>ע</strong>לולה להתגלות כ'בלתי צודקת' כשאינה<br />
נושאת ב'אחריות' מלאה <strong>ע</strong>בור ה'אחר'. ניתן להוסיף ש<strong>ע</strong>בור לוינס<br />
60<br />
59<br />
Levinas (ל<strong>ע</strong>יל, ה<strong>ע</strong>רה 33), <strong>ע</strong>מ'<br />
שם, <strong>ע</strong>מ'<br />
מאיר (ל<strong>ע</strong>יל, ה<strong>ע</strong>רה<br />
הנסל (ל<strong>ע</strong>יל, ה<strong>ע</strong>רה<br />
.74<br />
,(20 <strong>ע</strong>מ' .109<br />
,(31 <strong>ע</strong>מ' .133<br />
.69<br />
57<br />
58<br />
59<br />
60
Change language