09.04.2015 Views

ע - מכללת ליפשיץ - Macam

ע - מכללת ליפשיץ - Macam

ע - מכללת ליפשיץ - Macam

SHOW MORE
SHOW LESS

You also want an ePaper? Increase the reach of your titles

YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.

246 ‏"דור הולך ודור בא"‏ – השקפותיו של אברהם גולדפאדן בנושא החינוך היהודי<br />

1<br />

מספרים אפילו שבימים הראשונים בבוקארסט,‏ כאשר גולדפאדן הרשה ל<strong>ע</strong>צמו<br />

לה<strong>ע</strong>שיר את להקתו באישה אחת או שתיים,‏ נתקלו שליחיו בסירוב אפילו מצד<br />

יצאניות.‏ אפילו הן סברו שטרם הגי<strong>ע</strong>ו ל"מידת דרדור שכזאת"‏ שתחייבן להופי<strong>ע</strong><br />

בפרהסיה <strong>ע</strong>ל הבמה,‏ ו<strong>ע</strong>וד <strong>ע</strong>ם ‏"מופקרים"‏ כמו קומדיאנטים יהודים,‏ שחקני<br />

פורים.‏<br />

הלהקה נדדה ב<strong>ע</strong>רי רומניה ודרום רוסיה והציגה רפרטואר של מ<strong>ע</strong>רכונים<br />

ושירים.‏ בשנים אלו חיבר גולדפאדן גם את מחזותיו הראשונים:‏ די<br />

באב<strong>ע</strong> מיטן אייניקלין ‏(הסבתא ונכדתה),‏ שמנדריק,‏ שני<br />

קונילמל,‏ המכשפה ומחזות אחרים.‏ מחזות <strong>ע</strong>ממיים אלו נכתבו ברוח<br />

ר<strong>ע</strong>יונות ההשכלה שבהן מוצג דור ההורים המסורתיים בצורה גרוטסקית<br />

כאנשים חשוכים ו<strong>ע</strong>רמומיים המנסים בכל דרך אפשרית לכפות <strong>ע</strong>ל ילדיהם<br />

את <strong>ע</strong>רכי ה<strong>ע</strong>ולם הישן.‏ ל<strong>ע</strong>ומתם,‏ דור הבנים נאבק בהורים המתנגדים<br />

לרצונו לחבור ל<strong>ע</strong>ולם ההשכלה ומסרבים להכיר בזכותו לבחור את זיווגו<br />

מתוך רגשי אהבה ולא <strong>ע</strong>ל ידי שידוך.‏<br />

בראשית שנות השמונים <strong>ע</strong>בר גולדפאדן לכתיבת דרמות היסטוריות<br />

לאומיות.‏ הדרמה שולמית ויהודה המכבי מתרחשת בתקופת הבית<br />

השני.‏ הדרמה הדוקטור אלמסדו <strong>ע</strong>וסקת בחיי היהודים בסיציליה בימי<br />

הביניים,‏ והמחזה בר-‏ כוכבא מתרחש בתקופת חז"ל במאה השנייה<br />

לספירה.‏ בשנת 1883 אסרו השלטונות הרוסיים את הופ<strong>ע</strong>ות התיאטרון<br />

ביידיש ברחבי רוסיה.‏ איסור זה נב<strong>ע</strong> ב<strong>ע</strong>יקר מ<strong>ע</strong>מדת המשכילים שרצו לדכא<br />

כל ניסיון לטפח את ה"ז'רגון"‏ – כפי שנקראה היידיש באותם ימים.‏ גם<br />

התכנים ה<strong>ע</strong>ממים של ההצגות והנושאים הלאומיים לא היו לרוחם של<br />

משכילים אלו.‏ גולדפאדן המשיך לנדוד <strong>ע</strong>ם תיאטרונו ב<strong>ע</strong>רי רומניה <strong>ע</strong>ד<br />

שבשנת 1886 היגר לארצות הברית.‏ כשהגי<strong>ע</strong> גולדפאדן לארצות הברית כבר<br />

פ<strong>ע</strong>לו בו תיאטראות יידיש שהפ<strong>ע</strong>ילו מיוד<strong>ע</strong>יו ותלמידיו:‏ הורביץ,‏ לטיינר<br />

ואחרים.‏ הללו,‏ שחששו לפרנסתם,‏ לא נתנו לגולדפאדן דריסת רגל ב<strong>ע</strong>ולם<br />

התיאטרון בניו-יורק.‏ גולדפאדן ניסה להשתלב ב<strong>ע</strong>ולם ה<strong>ע</strong>יתונות ביידיש,‏<br />

אך גם צ<strong>ע</strong>ד זה כשל.‏ בצר לו חזר לאירופה בשנת 1899 והתיישב בפריז.‏<br />

בשנות חייו האחרונות היה מקורב לתנו<strong>ע</strong>ה הציונית,‏ כתב <strong>ע</strong>וד מספר מחזות,‏<br />

אך חי ב<strong>ע</strong>יקר <strong>ע</strong>ל תהילת ה<strong>ע</strong>בר.‏ ללא מקור פרנסה קבו<strong>ע</strong> שב לארצות הברית<br />

1 י'‏ גור,‏ ‏"גולדפאדן וגרודין",‏ במה,‏ (1970), 47 <strong>ע</strong>מ'‏ 10.

Hooray! Your file is uploaded and ready to be published.

Saved successfully!

Ooh no, something went wrong!