ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
227<br />
אלכסנדר אבן-חן<br />
השלטון המונ<strong>ע</strong>ות את אחדות האנושות. אולם אין כוונתו של בובר לט<strong>ע</strong>ון<br />
שאין 'צורך' בקיומו של שלטון. פ<strong>ע</strong>ולתו החינוכית של בובר צומחת מתוך<br />
האמונה ש<strong>ע</strong>ם כל ילד שנולד נולד גם פרק חדש בתולדות האנושות. כל ילד<br />
הנולד מביא <strong>ע</strong>מו זוויות ראייה חדשות וייחודיות. כל אחד נולד לתוך<br />
מציאות 'היסטורית' מסוימת. אולם בובר סבור שכל רג<strong>ע</strong> מתרחש 'נס'<br />
ההתחדשות. דם חדש זורם ב<strong>ע</strong>ורקי האנושות. בכל רג<strong>ע</strong> האנושות מתחדשת,<br />
כי בכל רג<strong>ע</strong> נולד ילד : "בכל ש<strong>ע</strong>ה וש<strong>ע</strong>ה פורץ ונכנס לתוך נדבכיו של<br />
המצוי מה שלא היה <strong>ע</strong>ד כאן, ולו ריבוא פנים, שאף פן אחד מהם לא נראה<br />
וניבט <strong>ע</strong>ד כאן, ולו ריבוא נפשות ש<strong>ע</strong>דיין לא נתהוו, ה<strong>ע</strong>ומדות להוויה<br />
מ<strong>ע</strong>שה בראשית ברור ומובהק, מ<strong>ע</strong>שה חידוש צף ו<strong>ע</strong>ולה, אב-כח כביר".<br />
–<br />
26<br />
‡¯Â·‰ Ï˘ Û˙¢ΠÍÁÓ‰ – ‰¯ÈˆÈ‰ ÁÂΠ‰‡È¯·‰ ÁÂÎ ˙ÂÏ‚˙‰ ÏÚ<br />
(instinct)<br />
27<br />
החדש, השונה, האחר, נתפסים כברכה ולא כדבר מסוכן ומאיים שיש<br />
להתגבר <strong>ע</strong>ליו. התחדשות ויצירתיות, המ<strong>ע</strong>ניקות חיים אל ה<strong>ע</strong>ולם, חודרות<br />
אל ה<strong>ע</strong>ולם בכל רג<strong>ע</strong>. תפקידו של המחנך הוא לאפשר לכוחות חיים אלה<br />
לממש <strong>ע</strong>צמם. בובר שותף להנחה שיש חוש טב<strong>ע</strong>י מיוחד בנפש<br />
כל אדם, שהוא הכוח המני<strong>ע</strong> היסודי. אלא של<strong>ע</strong>ומת ה-'libido' של<br />
הפסיכולוגיה הפרוידיאנית הוא מדבר <strong>ע</strong>ל דחף מסוג אחר. לדבריו, קיים<br />
בנפש האדם כוח יסודי שהוא מכנה 'יצר לחולל דבר'. לדבריו, כוח יסודי<br />
וראשוני זה הוא הכוח ליצור. התבוננות בפ<strong>ע</strong>וטות מגלה: "הילד, בנו של<br />
אדם. רוצה ל<strong>ע</strong>שות דברים. אין בכך משום תאווה-ל<strong>ע</strong>יניים בלבד לראות<br />
בקימתה של צורה מן החומר הנראה לנו חסר-צורה. המאווה שמתאווה<br />
הילד הוא שותפותו של <strong>ע</strong>צמו בהתהוותם זו של הדברים. רוצה הוא להיות<br />
נושאו של מהווה היצור".<br />
אין כאן רצון למימוש <strong>ע</strong>צמי נוסח ניטשה, כי הדחף ליצור הטמון<br />
בנשמת האדם מרג<strong>ע</strong> הלידה הוא גם הדחף ליצור ביחד <strong>ע</strong>ם האחר. כלומר,<br />
'רצונו' של האדם הוא 'להשתתף' בתהליך היצירה. אפשר כמובן לבקר<br />
תפיסות אלה ולט<strong>ע</strong>ון שהבחנותיו של בובר צומחות מתפיסת <strong>ע</strong>ולמו ואינן<br />
משקפות את המתרחש בפו<strong>ע</strong>ל. אולם כוונת מאמר זה היא להציג ולהבין את<br />
שם, <strong>ע</strong>מ' 238.<br />
שם, <strong>ע</strong>מ' 239–240.<br />
26<br />
27
Change language