ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
ע - מכללת ליפשיץ - Macam
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
אני–אתה–אחר–א-לוהים – בובר, השל ולוינס<br />
220<br />
(1965–1878) ¯·Â· ÔÈË¯Ó – ȉÂχ‰ ¯Â‡‰ ȘÈÏ<br />
‰ÙÈ˘Á ¯˙Ò‰<br />
בחיבורו 'אני–אתה' הציג בובר את <strong>ע</strong>קרונות הפילוסופיה הדיאלוגית. בובר<br />
פותח חיבור זה בקבי<strong>ע</strong>ה המ<strong>ע</strong>מידה במרכז את יחסו של אדם אל ה<strong>ע</strong>ולם.<br />
לדבריו: "דופרצופין הוא ה<strong>ע</strong>ולם לאדם כנגד דופרצופין של נוהגו". יש<br />
לדבריו שני סוגים של התייחסויות של האדם אל זולתו, ויחסים אלה<br />
קוב<strong>ע</strong>ים את התייחסותו אל ה<strong>ע</strong>ולם. יש לומר שבובר מתייחס לתהליכים<br />
המתרחשים בתוד<strong>ע</strong>ת האדם ולא ב<strong>ע</strong>ולם הממשי. המשתנה הוא יחס האדם<br />
אל ה<strong>ע</strong>ולם ויחס האדם אל זולתו. אפשר לתאר זאת כתפיסה פנומנולוגית,<br />
כי בובר מבקש לתאר 'יחס' ולא מציאות ממשית. תורה זו מ<strong>ע</strong>ר<strong>ע</strong>רת את<br />
<strong>ע</strong>רכי ה'אמת' וה'שקר' של הלוגיקה המסורתית, כי אין המדובר ב<strong>ע</strong>רכים<br />
'אובייקטיבים'. אמנם, הוסרל מנסה להתגבר <strong>ע</strong>ל 'ב<strong>ע</strong>יה' זו כשמציג את<br />
הפנומנולוגיה הטרנסצנדנטלית, אבל ה'מציאות' נותרה <strong>ע</strong>דיין ב'סוגריים'.<br />
אחד המאפיינים הבולטים בפנומנולוגיה מבית מדרשו של הוסרל היא<br />
האינטנציאונליות. מחשבותיו ומ<strong>ע</strong>שיו של האדם תמיד 'מכוונות' אל דבר<br />
מסוים 'object') .(intentional השפ<strong>ע</strong>ת תפיסה זו ניכרת בקבי<strong>ע</strong>ת בובר שיש,<br />
כידו<strong>ע</strong>, שני סוגים של יחסים 'אני–אתה' ו'אני–לז'. במיוחד כשמוסיף<br />
שיחסים אלה אינם "מבי<strong>ע</strong>ים משהו קיים מחוץ להם, אלא אמירתם<br />
מקיימתם". בצורה ברורה מבחין כאן בובר בין 'קיום' לבין 'אופן של<br />
קיום'. מבחינתו השאלה המרכזית איננה השאלה האונטולוגית האם אדם<br />
זה או אחר 'קיים'. ברצון בובר להדגיש שלזיקה אני–אתה ואני–לז מ<strong>ע</strong>מד<br />
מהותי וממשי. כלומר, אין אפשרויות אחרות לתיאור היחסים שבין בני<br />
אדם. אין המדובר באינטר-סובייקטיביות ה<strong>ע</strong>שויה להתממש באין סוף<br />
צורות שונות. אלא באינטר-סובייקטיביות שיש בה שתי דרכים אפשריים<br />
של מימוש. כמובן, שני סוגי התייחסות יסודיים אלה יתממשו בצורות<br />
שונות בהתאם לב<strong>ע</strong>לי הזיקה השונים (אדם–אדם; גבר–אישה; מבוגר–<br />
צ<strong>ע</strong>יר; אדם–חיה וכו'). ברצון בובר להדגיש שהדרך שבה 'מתייחס' אדם<br />
לזולתו היא הדרך בה 'קיים' האדם <strong>ע</strong>בור זולתו. זאת משום שמבחינתו של<br />
7<br />
–<br />
8<br />
מרטין בובר, אני–אתה,<br />
תשמ"א, <strong>ע</strong>מ' 3.<br />
שם.<br />
בתוך:<br />
בסוד שיח<br />
(תרגם:<br />
צבי וויסלבסקי),<br />
ירושלים<br />
7<br />
8
Change language