17.02.2015 Views

הוראת סיפור הנס המקראי בחינוך הממלכתי בישראל - האוניברסיטה העברית ...

הוראת סיפור הנס המקראי בחינוך הממלכתי בישראל - האוניברסיטה העברית ...

הוראת סיפור הנס המקראי בחינוך הממלכתי בישראל - האוניברסיטה העברית ...

SHOW MORE
SHOW LESS

Create successful ePaper yourself

Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.

ב(‏<br />

–<br />

דברי אדר אינם ייחודיים לשיטת<br />

‏'כוונת המחבר'‏<br />

שהרי הם מתאימים גם לביקורת<br />

-<br />

החדשה<br />

‏(ראה בהמשך)‏<br />

אבל יש בהם כדי להצדיק אימוץ שיטת הירש בפרשנות סיפורי הנס.‏<br />

–<br />

ראינו בפרק השני שיש לסיפורי ניסים מספר מסרים,‏<br />

כאשר אחד מהם<br />

ואולי הדומיננטי<br />

– מביניהם<br />

הוא האדרת האל ‏(ראה:‏ עיצוב תודעת האדם).‏<br />

הדרך הברורה והפשוטה ביותר להשיג<br />

מטרה זו,‏<br />

בהקשר של העברת סיפור הנס,‏<br />

היא בהחדרת האמונה שהאירוע הניסי התרחש באמת<br />

לב-לה).‏ ד,‏ דב'‏ למשל,‏ ‏(ראה,‏<br />

אירועים ניסיים שהיסטוריותם אינה מוטלת בספק יוכיחו קבל עם<br />

ועולם את יכולתו הבלתי-מוגבלת של אלוהים.‏<br />

מתוך כך סביר להניח שהקורא<br />

יחליט הדתי<br />

שהמחבר,‏<br />

שבעצמו חדור באמונה באמיתת הניסים,‏<br />

רצה שדיווחו על אירועים היסטוריים ניסיים<br />

יתקבל כדיווח עובדתי,‏ וכל זאת על מנת להחדיר לקחים חינוכיים כגון:‏ עליונות ה'‏ וכוחו הבלתי-‏<br />

מוגבל;‏<br />

בחירת הנביא;‏<br />

תורת הגמול;‏<br />

ייחודו של עם ישראל.‏<br />

יוצא אפוא ש'כוונת המחבר'‏<br />

חשובה<br />

בהבנת משמעות הטקסט המקראי על פי החמ"ד,‏<br />

והיא יכולה להצדיק תפיסה מילולית בנסיבות<br />

מסוימות;‏<br />

התלמיד נדרש להתייחס לדברי התורה כאמירה<br />

ישירה מאת הקב"ה,‏<br />

המדבר אליו<br />

‏'כלשון בני אדם',‏ כפי שספירו פירש ביוטי זה ‏(ראה למעלה).‏<br />

אסכולה<br />

‏'הטרנומית'‏<br />

שנייה,‏<br />

העשויה<br />

לשמש בסיס לקריאה מילולית של סיפורי נס מקראיים,‏<br />

(<br />

היא הביקורת החדשה<br />

.(New Criticism)<br />

על פי אסכולה זו כללי הפרשנות טמונים בטקסט עצמו.‏<br />

משמעות הטקסט עולה מתוכו,‏<br />

ואיננה תלויה בתהליכים מנטליים המתחרשים בתודעתם של<br />

המחבר והקורא.‏ על מנת שהטקסט יחשוף את משמעויותיו,‏ פיתחו ה'מבקרים החדשים'‏ את שיטת<br />

‏'הקריאה צמודה',‏<br />

שורה של כלים ספרותיים המאפשרים פיענוח מסריו של טקסט במידה גדולה<br />

של<br />

‏'אובייקטיביות'.‏<br />

באחד המסמכים העיקריים של אסכולה זו,‏<br />

טוענים ו"ק וימסט ומ'‏<br />

בירדסלי<br />

עמ'‏ (1954,<br />

כי אין כוונת המחבר<br />

–<br />

גם אם אפשר לחשוף אותה<br />

–<br />

צריכה לעניין את הקורא,‏<br />

,(18-3<br />

שכן רק כוונות שמומשו ביצירה עצמה נוגעות למשמעותה,‏ ורק קריאה צמודה של היצירה חושפת<br />

את משמעותה.‏<br />

דובר מובהק של תורה זו בעולם המחקר המקראי הוא מאיר וייס,‏<br />

והוא פורס<br />

אותה בנתחו את<br />

‏'היצירות של אמנות-הלשון'‏<br />

שבספרות המקרא<br />

‏(תשכ"ז,‏<br />

הקדמה למהדורה<br />

וייס השנייה).‏<br />

טובע את המונח<br />

‏'האינטרפריטאציה הכוליית'‏<br />

לתאר את ה'קריאה הצמודה'‏<br />

של<br />

הביקורת החדשה 24).<br />

עמ'‏ ‏(שם,‏<br />

גישה זו מבקשת להעביר את נקודת הכובד הפרשנית מן<br />

.(12<br />

הביוגרפיה של היוצר,‏<br />

הקשרו ההיסטורי והחברתי,‏<br />

אל היצירה עצמה<br />

עמ'‏ ‏(שם,‏<br />

כך גם דוחה<br />

וייס את הגישה שהבנת הקוראים הראשונים היא הקובעת את משמעות היצירה 16).<br />

עמ'‏ ‏(שם,‏<br />

דווקא הקוראים המשוחררים מכבלי הזמן של היצירה ומבעיותיה,‏<br />

מסוגלים לראות אותה<br />

‏'כהוויתה האמיתית,‏ העל-זמנית'‏ ‏(שם,‏ עמ'‏<br />

:(17<br />

94

Hooray! Your file is uploaded and ready to be published.

Saved successfully!

Ooh no, something went wrong!