17.02.2015 Views

הוראת סיפור הנס המקראי בחינוך הממלכתי בישראל - האוניברסיטה העברית ...

הוראת סיפור הנס המקראי בחינוך הממלכתי בישראל - האוניברסיטה העברית ...

הוראת סיפור הנס המקראי בחינוך הממלכתי בישראל - האוניברסיטה העברית ...

SHOW MORE
SHOW LESS

Create successful ePaper yourself

Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.

סיפורים אלה משקפים לאדם את<br />

היסודות<br />

הרעיוניים<br />

ההוויה,‏ של<br />

ומתמודדים<br />

עם השאלות<br />

הקיומיות של האנושות,‏ כגון:‏ מהות האלוהים,‏ בריאת העולם,‏ הטוב והרוע,‏ הקשר הזוגי והמיניות,‏<br />

החיים והמוות,‏<br />

האושר<br />

והסבל.‏<br />

האדם מסגל מתוך המיתוסים הגדולים של תרבותו את האמונות<br />

והאמיתות המתאימות לו והעונות על צרכיו ותהיותיו,‏<br />

ומאמץ אותן לתוך הסיפור האישי שלו.‏<br />

מתוך כך הוא גם בונה קשר רגשי עם כל אלה הרואים במיתוסים אלה בסיס להשקפת עולמם<br />

ולאורח חייהם.‏<br />

זאת ועוד.‏ לדעת גולדברג<br />

עמ'‏ (1985,<br />

,master stories ,(13<br />

במיוחד אלה שבתנ"ך,‏<br />

אינם מצביעים רק על קונפליקטים ועל שאלות-העל של המציאות,‏<br />

אלא גם מכוונים את האדם<br />

להתנהג בצורה נורמטיבית,‏ משום שטמון בהם<br />

–<br />

במפורש או במרומז - מסר מוסרי.‏<br />

המיתוס אם כן מהווה בסיס להבניית הזהות,‏ ולפי איגן ופריסטלי,‏ הוא מרכיב חיוני בחינוך<br />

–<br />

–<br />

הילד כבר מגיל צעיר.‏<br />

המשמיט סיפורים אלה<br />

וביניהם סיפורי נס מקראיים<br />

מתכנית<br />

הלימודים,‏ מתוך אמונה שהם אינם מתאימים להתפתחותו הקוגניטיבית של התלמיד הצעיר,‏ מונע<br />

ממנו כניסה לעולם קסום<br />

הנגיש<br />

דרך הרגש והדמיון.‏<br />

מסקנתו של פריסטלי היא שדווקא<br />

שיטתו<br />

של גולדמן תפגע בהתפתחות הדתית של הילד,‏ ובסופו של דבר תרושש אותו מבחינה מחשבתית<br />

–<br />

–<br />

ותרבותית.‏<br />

הסיפור המיתי<br />

המגרה את הדמיון והמעורר רגשות חזקים<br />

הוא הכלי המתאים<br />

,(30-28<br />

ביותר להבניית זהותו הדתית של הילד.‏<br />

עמ'‏ ‏(שם,‏ פאולר גם<br />

התומך כזכור בגישה<br />

התפתחותית בנושא האמונה,‏<br />

מאמין שגם אם הילד אינו תופס את הסיפור מבחינה קוגניטיבית,‏<br />

הוא מושפע רגשית מחומרים סמליים ודרמטיים,‏ ואלה תורמים לתפיסתו את המציאות ואת חייו.‏<br />

הילד לוקח את הדימויים שההורה או המורה מציע,‏ והוא ממשיך לבנות עליהם תמונות ודימויים<br />

נוספים.‏<br />

פאולר מכנה את הדימויים שהמורה מעביר לילד,‏ ‏'מתנות'‏<br />

המזינות את הדמיון הפורה<br />

.<br />

שלו.‏<br />

באמצעות דמיונו<br />

מרכיב<br />

הילד לעצמו"‏environment "ultimate<br />

הסביבה האולטימטיבית<br />

הזאת מושתתת על סמלים,‏ דימויים,‏ ומיתוסים,‏ שקולט האדם במשך חייו,‏ ועליהם הוא מייסד את<br />

אמונתו.‏<br />

סמלים,‏ ברם,‏<br />

דימויים ומיתוסים זקוקים לשפה מטפורית,‏ ‏'שפת הדת'‏<br />

כדברי גולדמן<br />

‏(שם,‏<br />

עמ'‏ 33),<br />

הרחוקה מחיי הילד ומשום כך אינה נגישה לו.‏<br />

לדעתו,‏<br />

רק אחרי שהילד מתנסה<br />

בהתנסויות החיים יוכל לקלוט את המסרים שמעבירה שפת הדת,‏<br />

שהיא שפה פואטית<br />

עמ'‏ ‏(שם,‏<br />

,(34<br />

ומסקנתו ‏(שם):‏<br />

We seem to have no other way of describing “lived time” save in the form of a narrative …<br />

Narrative imitates life, life imitates narrative.<br />

208

Hooray! Your file is uploaded and ready to be published.

Saved successfully!

Ooh no, something went wrong!