××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
אין לך בכל הספרים הללו<br />
(הספרים הקדושים של האומות<br />
ר.ו.) האחרות,<br />
שום ספר<br />
כמו זה של המקרא שהדו-שיח בין השמים והארץ ממלא את כל חללו. הוא מספר לנו<br />
על אלהים הקורא לאדם וחוזר וקורא אליו, ועל האדם הקורא לאלהים וחוזר וקורא<br />
אליו ...<br />
זה גופה של תורה הממלאה את חללו של המקרא,<br />
שחיינו הם שיחה בין<br />
מעלה ומטה (תשי"ג, עמ'<br />
ומסביר וייס (תשל"ח, עמ'<br />
6<br />
מה-מו) .<br />
:(10<br />
תהיה הסיטואציה ההיסטורית ויהיה הלבוש הספרותי אשר יהיו –<br />
בין זה סיפור או<br />
שיר ובין קינה או נבואה –<br />
לעולם אין הוא אלא קריאה הקוראת את ישראל<br />
להתייצב לפני אלוהיו בדו-שיח חי,<br />
בדו-שיח של החיים,<br />
שבו ה'אני'<br />
הנצחי פונה אל<br />
ה'אתה'<br />
האנושי.<br />
ישראל זכאי לפנות אל אלוהיו מתוך הקִ רבה של<br />
מכיוון 'אתה',<br />
שהוא, אלוהיו, פונה אליו ראשונה ב'אנוכי', ב'אני' האלוהי שלו.<br />
אין זה קל לתרגם את הרעיון של זיקת אני-אתה ביחס לאדם-אלוהים למונחים ארציים.<br />
ברור הוא שבובר מצפה שדו-שיח זה יתקיים בתוך חיי שעה, כאשר האדם חש שהוא 'קרוא', והוא<br />
מרגיש קרוב ל'אתה הנצחי'.<br />
לטענת אופנהיימר,<br />
גישתו של בובר<br />
דוחה את הגישה של<br />
רודולף<br />
אוטו שהחוויה הדתית<br />
נגזרת מן התחושה שאלוהים הוא<br />
'האחר לגמרי',<br />
"בבחינת מסתורין שאין<br />
.(2<br />
להכילו בשפת אנוש" (אופנהיימר,<br />
עמ' תשנ"ג,<br />
פועל יוצא מתחושה זו של<br />
הוא 'אחרות'<br />
התפיסה שרק לקיום האל יש בסיס אמיתי; קיומו של האדם הוא פיקציה ונטול-ערכיות (שם). אי<br />
לכך,<br />
הקשר בין אלוהים ואדם מושתת על תלותו של האדם באל.<br />
ואילו לפי בובר,<br />
אין התלות<br />
מהווה הבסיס לקשר זה,<br />
אלא דווקא ההדדיות,<br />
ולכן הביטוי המובהק לקשר הוא הדיאלוג<br />
(שם,<br />
עמ'<br />
7<br />
4) . אין קשר זה מבוסס על שוויון, שהרי האב הוא אדון והבן כפוף לו. עם זאת, מטעים בובר,<br />
6<br />
בובר אינו היחיד בין הוגי וחוקרי המקרא המזהים את הדיאלוג כצורה דומיננטית במקרא. השווה מיולנברג<br />
עמ'<br />
,1965)<br />
:(19-18<br />
… we shall come to understand that the God in whom Israel found the source of her life and<br />
destiny was a speaking God and that Israel responded to his speaking in hearing and answering. In<br />
the pages of the Bible we listen to a God who is addressing, telling, recounting, informing,<br />
proclaiming, witnessing, exhorting, calling, admonishing, warning, teaching, and announcing. It is<br />
to a God who acts in these particular ways of speaking that Israel is called to respond. So we hear<br />
the people answering in many different ways according to the kinds of words that are spoken to it in<br />
a particular historical situation.<br />
:(66-65<br />
...<br />
7<br />
בובר ממחיש את הקשר הזה בתיאור הבא (תשנ"ב, עמ'<br />
האלוהים והאדם שני נושאיה של אב-הזיקה שמבחינת יחסו של אלוהים אל האדם הריהי שליחות, צו, ומבחינת<br />
היחס של האדם אל האלוהים סכייה והקשבה, וביחס בין שניהם דעת ואהבה, שבה הבן כופף עצמו אף על פי<br />
שהאב שוכן בו ופועל בו בפני 'הגדול ממנו' ומתפלל אליו.<br />
-<br />
-<br />
-<br />
המפגש של 'אני-אתה', הן בין בני אדם, הן בין האדם והאל, מתרחש בסְ פֶירת ה'ביניים':<br />
(הזיקה) מתרחשת והולכת לא בנפש אלא בין האני ובין האתה (בובר, שם, עמ' ופרידמן מסביר:<br />
.(62<br />
157
Change language