××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
××ר×ת ס×פ×ר ×× ×¡ ××קר×× ×××× ×× ××××××ª× ××שר×× - ×××× ××רס××× ××¢×ר×ת ...
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
נמסר<br />
לכתחילה<br />
בצורה<br />
אורַ לית,<br />
ורק אחר כך הפך לטקסט כתוב.<br />
בובר מוכיח זאת בין היֶתר על<br />
,(leitwort)<br />
סמך מילים חוזרות ועל<br />
קיומה של<br />
'המילה המנחה'<br />
המצביעות על ה'דבריות'<br />
של<br />
;(33-15<br />
;299-284<br />
הטקסט<br />
(סיגנון המילה-המנחה בסיפורי התורה,<br />
עמ'<br />
עמ' שם, וייס,<br />
קודם סיפרו<br />
בעל פה את סיפורי המקרא,<br />
18<br />
ורק לאחר זמן כתבו אותם . המילה המנחה חשובה במיוחד בדיבור,<br />
כי היא מאותתת לשומע מהו התוכן העיקרי של הסיפור;<br />
השומע חייב לקלוט אותה<br />
תוך כדי<br />
האזנה,<br />
כי אין לו אפשרות לחזור ולעיין בסיפור כתוב.<br />
המילה המנחה,<br />
היכולה להופיע גם<br />
בקטע<br />
מצומצם,<br />
וגם לאורך המקרא,<br />
מסבה את תשומת הלב של השומע/קורא לתובנה<br />
של הבסיסית<br />
הקטע,<br />
19<br />
או למוטיב החוצה פרקים ואף ספרים .<br />
מעבר לחשיבותן של מילים מנחות כבעלות<br />
משמעות מיוחדת בתוך קטע מסוים, הן מוכיחות לדעת בובר את אחדותו של המקרא, ודרכן ניתן<br />
לעמוד על התפתחות<br />
האמונה הישראלית לאורך מאות שבשנים.<br />
זאת ועוד.<br />
בובר מדגיש<br />
(לשונה<br />
של בשורה, 273;<br />
עמ'<br />
ציונים לחוגי תנ"ך,<br />
שם)<br />
את הַ קשר האמיץ בין תוכן וצורה,<br />
בין הביטוי<br />
המסוים שנבחר לבין המסר שהוא אמור לבטא.<br />
דימוי שנבחר איננו מקרי,<br />
ואין להמירו בדימוי<br />
אחר: "כשתאמר אותו בדרך אחרת יהיה לדבר אחר" (שם). פירוש הדבר שכל מילה,<br />
כל דימוי, כל<br />
מטפורה,<br />
נבחר בקפדנות,<br />
וכל אחד מהם מזמין את הקורא להיכנס איתו לדיאלוג ולפענח את<br />
המשמעויות שהוא מצביע לעברן.<br />
כפי שנראה להלן עמדה זו תואמת את התפיסה הספרותית<br />
המודרנית למקרא,<br />
השלטת גם בהוראת המקרא בממ"ד,<br />
ולכן גישתו של בובר עשויה לתרום<br />
להוראה המתבצעת ב'סביבה' זו.<br />
ה'דבריות' של המקרא מתקשרת לתורתו הדיאלוגית של בובר, ולתיאוריית 'אני-אתה' שהוא<br />
פיתח. הדו-שיח במקרא מתרחש במסגרת של מפגש, בו כל צד שואל, בודק, מחפש את הצד השני,<br />
ומלבן את הזיקה אליו.<br />
לטענת בובר,<br />
המקרא מספר על מפגשים חוזרים,<br />
כדי שכל פעם<br />
יתחדש<br />
משהו, יתחדד אספקט חדש של הקשר. וכך גם לגבי המפגש החי שחווה הקורא: באמצעות הדמיון<br />
18<br />
יש לציין שלפי המחקר המודרני, אין הימצאותם של מילים-מנחות ואמצעים ספרותיים אחרים הוכחה לאורַ ליות<br />
של הטקסט. חברות אורייניות אימצו סגנונות ודפוסים ספרותיים של חברות אורליות, מתוך מגמה דומה: לשַ מר<br />
את התכנים הנראים להם חשובים לאותה תרבות. על כך כותב מ' קלינסקו עמ'<br />
:(186-185 ,1993)<br />
Literary reading often involves special attention to linguistic detail and to nuances of sound and<br />
meaning which … gets very close to the basic orality of language, reproducing mentally, if not<br />
physically, its rhythmical patterns, humorous or poetic plays on word sounds, and deeper melodies<br />
and resonances.<br />
;68<br />
19<br />
דוגמה למילה החוצה את המקרא היא 'עמי'. מילה זאת מצביעה על היחס המיוחד של ה' לעם ישראל (שמ' ג, ז)<br />
(בובר, תשנ"ט, עמ' המלה המנחה ואב הצורה של הנאום, עמ' והקשר הרגשי שהוא חש כלפיו. כאשר<br />
העם בוגד באלוהיו הוא כבר אינו עם ה', אלא, 'עמך' של משה (שמ' לב, ז) או 'לא-עמי' שמתאר הושע (הושע א<br />
ט).<br />
(302-300<br />
163
Change language